הבוקר נפטר הכדורגלן אבי כהן. אבי כהן חתם בחייו על כרטיס אד"י, ולאחר שכבר אתמול ועדה רפואית קבעה שהוא מת מוות מוחי - עמדה בפני המשפחה האפשרות להתיר לתרום את איבריו. המשפחה התייעצה עם רבנים, אלו לחצו עליה שלא לאפשר לתרום את אבריו, ומאחר והחוק הישראלי מחייב את הסכמת המשפחה לא נתרמו אבריו.
שגיא כהן אמר אתמול בחדשות הספורט שאם איבריו היו נתרמים הם היו נותנים חיים חדשים לשבע משפחות, אבל הסיפור של תרומת איבריו אבי כהן היה אולי נותן חיים לשבע מאות משפחות. לצערי, הסיפור הזה מוכיח את שטענתי כאן בעבר - התיקון לחוק השתלת איבריו לפיו מי שחתום על כרטיס אד"י יזכה לקדימות בתור במקרה ויזדקק לתרומת איברים בעצמו הוא לא רק לא מוסרי ומפלה, מדובר גם בחוק טיפש.
אם הייתה התאונה של אבי כהן פחות חמורה, והוא היה נזקק לתרומת איברים להצלת חייו - היה זוכה לקדימות לאור חתימתו על כרטיס אד"י. והנה עתה, מתגלה חוסר האונים של התיקון שנועד לתמרץ אנשים לחתום על כרטיס אד"י. אפילו היה אבי כהן מעדיף שבמצב של מוות מוחי יתרמו איבריו, הרי שההחלטה נתונה בידי משפחתו, וזו לא חייבת להיות חרדית כדי לסרב לכך, מספיק שהיא תתייעץ עם רבנים.
מאחר וחתימה על כרטיס אד"י אינה ערובה לכך שאיבריו של אדם יתרמו, הרי שאין התיקון משמש למטרה לשמה חוקק, וכל חשיבותו היא ברמה ההצהרתית בלבד. מכיוון שכך, יש לפעול לביטולו של סעיף מפלה זה.
פולו-אפ נוסף: היום (2.1.11) בתוכנית "מה בוער" בגל"צ, פרופ' ג'יי לביא הסביר כי המשמעות המעשית של התיקון לחוק הוא כי כל מי שלא חתום על כרטיס אד"י לא יזכה לקבל תרומת איברים. הכותרת שנתנו למאמר ב"העוקץ" - איבר תמורת איבר - מתגלה כמדויקת לחלוטין. מאחר והכרטיס אינו צוואה ואין לו שום משמעות - ניתן לתרום בהסכמת המשפחה גם ללא החתימה הכרטיס, וניתנת למשפחה הרשות לסרב לתרום איברים גם לאחר חתימת הנפטר על הכרטיס - התיקון לחוק לא רק מאוד טיפשי, אלא לנוכח משמעותו המעשית הוא גם אינו מוסרי לחלוטין.
שגיא כהן אמר אתמול בחדשות הספורט שאם איבריו היו נתרמים הם היו נותנים חיים חדשים לשבע משפחות, אבל הסיפור של תרומת איבריו אבי כהן היה אולי נותן חיים לשבע מאות משפחות. לצערי, הסיפור הזה מוכיח את שטענתי כאן בעבר - התיקון לחוק השתלת איבריו לפיו מי שחתום על כרטיס אד"י יזכה לקדימות בתור במקרה ויזדקק לתרומת איברים בעצמו הוא לא רק לא מוסרי ומפלה, מדובר גם בחוק טיפש.
אם הייתה התאונה של אבי כהן פחות חמורה, והוא היה נזקק לתרומת איברים להצלת חייו - היה זוכה לקדימות לאור חתימתו על כרטיס אד"י. והנה עתה, מתגלה חוסר האונים של התיקון שנועד לתמרץ אנשים לחתום על כרטיס אד"י. אפילו היה אבי כהן מעדיף שבמצב של מוות מוחי יתרמו איבריו, הרי שההחלטה נתונה בידי משפחתו, וזו לא חייבת להיות חרדית כדי לסרב לכך, מספיק שהיא תתייעץ עם רבנים.
מאחר וחתימה על כרטיס אד"י אינה ערובה לכך שאיבריו של אדם יתרמו, הרי שאין התיקון משמש למטרה לשמה חוקק, וכל חשיבותו היא ברמה ההצהרתית בלבד. מכיוון שכך, יש לפעול לביטולו של סעיף מפלה זה.
פולו-אפ נוסף: היום (2.1.11) בתוכנית "מה בוער" בגל"צ, פרופ' ג'יי לביא הסביר כי המשמעות המעשית של התיקון לחוק הוא כי כל מי שלא חתום על כרטיס אד"י לא יזכה לקבל תרומת איברים. הכותרת שנתנו למאמר ב"העוקץ" - איבר תמורת איבר - מתגלה כמדויקת לחלוטין. מאחר והכרטיס אינו צוואה ואין לו שום משמעות - ניתן לתרום בהסכמת המשפחה גם ללא החתימה הכרטיס, וניתנת למשפחה הרשות לסרב לתרום איברים גם לאחר חתימת הנפטר על הכרטיס - התיקון לחוק לא רק מאוד טיפשי, אלא לנוכח משמעותו המעשית הוא גם אינו מוסרי לחלוטין.
הכתבה ב-NRG שמהווה המקור לטענה כי ההתייעצות עם הרבנים היא שהביאה את משפחת כהן להחליט שלא לתרום, נראית מאוד בעייתית, בלשון המעטה.
השבמחקעל פי הכתבה, הרבנים הביעו התנגדות לתרומה כל עוד אין מוות לבבי. התנגדות נפוצה ומצערת אצל חרדים רבים.
כידוע, אפשר "לקצור" איברים לא מעטים גם אחרי מוות לבבי. במיוחד כשאבי כהן ז"ל היה מונשם עד מותו. העובדה שלא היתה תרומה גם אחרי מוות לבבי - מצב שלגביו רק מיעוט מתנגד בקרב החרדים (ובוודאי כשקביעת המוות אינה שנויה במחלוקת) מלמדת שמניעי המשפחה בהימנעות מתרומה היו אחרים, וקשורים כנראה לעמדתה הערכית בסוגיה. וזו כמובן זכותה.
הסברה שלך שמדובר כאן בהפליה של חרדים שגויה. אף אחד לא מונע מהם מלמנוע על כרטיס אדי. הכרטיס מאפשר התניה שנדרשת הסכמה של איש דת המקובל על המשפחה.
זה שיש חרדים בורים שנמנעים משיקולי הטענה הנפוצה בנוגע לשלמות הגוף לאחר המוות, זה עצוב, אבל לא מאפיין את כלל הציבור החרדי. מה גם שמדובר בטענה שגויה מבחינת הלכתית. מן המפורסמות שאיסור ניוול המת נסוג מפני פיקוח נפש.
באשר לדעתו של פרופ' לביא - היא כמובן מתארת את המצב כל עוד יהיה מחסור באיברים. הרעיון מאחורי התיקון, שנוי במחלוקת ככל שיהיה, נועד לייצר מצב בו לא יהיה מחסור באיברים. במציאות של העדר מחסור באיברים, לכולם "יהיה מספיק".
במציאות הנוכחית - גם חלק לא מבוטל ממי שחתום על כרטיס אד"י כנראה לא יקבל תרומת איברים, וחבל.
ובשורה התחתונה - יש בישראל מחסור נוראי באיברים. אנשים מתים מזה. ההסברה והחינוך לא עובדים. מה אתה מציע כפתרון ?
גיל,
השבמחקתודה על התגובה.
אני מודה, אינני מצוי בענייני הלכה, אך הסברה של פרופ' לביא ואחרים היא שישנם חרדים רבים שלא חתומים על כרטיס אד"י מן הסיבות האלו. כך או כך, זו לא עיקר טענתי.
טענתי היא שהחוק מפלה. לא רק חרדים, אם הם לא חתומים מטעמי הלכה, אלא את כל מי שלא חתום על הכרטיס מטעי רצון או מצפון אחרים. הוא מפלה גם אנשים חילונים שלא חתומים על הכרטיס, והמספרים מוכיחים שגם בלי פסק הלכה בעניין, הציבור שחתום על הכרטיס הוא קטן מאוד.
ולא רק שהוא מפלה, הוא עושה זאת בצורה טפשית למדי. כלומר, הוא מפלה, אבל לא משיג את תכלית האפליה כפי שהראיתי ברשומות בנושא.
אני מסכים שזה חבל שגם מי שחתום על כרטיס אד"י לא יקבל תרומה, אך אני מעדיף שהתרומה המעטה שישנה תשמש את מי שבאמת נזקק לה, והבחינה תהיה על בסיס רפואי נטו ולא על בסיס אפליה שאינה עניינית ואינה מגשימה את התכלית שלשמה נוצרה.
מה אני מציע? יש מספר פתרונות, שעל חלקם רמזתי. אחד מהם הוא שהמדינה תחליט שבמקרים מסויימים היא קוצרת את האיברים אף ללא הסכמת הנפטר או המשפחה. זה כמובן יעורר בעיות אחרות, אך לפחות זהו פתרון שאינו מפלה על רקע אידיאולוגי. אפשרות אחרת היא שהמדינה תעודד חתימה על הכרטיס בדרכים אחרות, שאינן פוגעניות כשלילת טיפול רפואי מיטבי במקרה הצורך (הקלות מס? מענקים?). האפשרות המועדפת עליי היא פשוט חינוך לתרומת איברים. ואם זה לא עובד, אז זה לא עובד. שלילת טיפול רפואי מאנשים רק בגלל שמצפונם אינו מאפשר להם לחתום על כרטיס אד"י נראה לי מעשה שקשה להסכים לו.