יום רביעי, 30 במרץ 2011

מוות לסותמי הפיות בפייסבוק*

יש יוזמה חדשה שתופסת תאוצה בבלוגוספירה השמאלנית, והיא לדווח לפייסבוק על קבוצות של אנשים שאומרים דברים שלא מוצאים חן בעיננו. באופן אירוני, אבל מאוד לא מודע לעצמו, קמפיין "לא נסתום" של הקרן החדשה לישראל מקדם את היוזמה הזו בעמוד הפייסבוק. האנשים שמפחדים שיסתמו להם את הפה מבקשים שתעזרו להם לסתום את הפה לאחרים.

כל מי שחופש הביטוי יקר לליבו צריך להגיד לאנשים האלו בבוז: אני במשחק המכוער הזה לא משתתף.

אינני תומך נלהב של החוקים נגד הסתה, בלשון המעטה. למשל, אני חושב שלא צריך לחקור את כותבי "תורת המלך". אך גם במסגרת החוקים האלו, ספק רב אם קבוצות בפייסבוק עומדות בדרישות הקפדניות (ולא בכדי) של "הסתה" במסגרת החוק הפלילי. ספק רב אם בכוחן להסית מישהו ישירות לכדי אלימות, אחרי הכל לא מדובר על רבנים במסגרת קהילה סגורה, אלא בקבוצה בפייסבוק בסך הכל (נו, אולי זו היסטריה שמתקשרת לדיבורים המוגזמים על "מהפיכת הפייסבוק" במצרים). ואם אין מדובר במעשים בניגוד לחוק, מדוע עלינו לתת יד לצמצום חופש הביטוי ולסטרליזציה של הרשת?

אמת, מדובר בקבוצות שנאה בחלקן, ונשמעים בהן ביטויים גזעניים. ובכל זאת, לאנשים מותר להביע שנאה אחד כלפי השני, ואף דברי גזענות. לכן אסור להסיר אותן, ויש לתת לאנשים להתבטא בחופשיות. זהו מחיר החופש. ברעיונות מכוערים יש להילחם רק בעזרת רעיונות יפים. בביטויים של אלימות יש להילחם רק בביטויים של אהבה. זאת מכיוון שפשוט אי אפשר לחסום רעיונות וביטויים. זו כבר לא רק טענה משפטית או מוסרית, זאת עובדה פיסיקלית בדיוק כפי שאי אפשר לעצור את הזמן.

רעיונות, במיוחד בעידן המידע, נעים להם בחלל מבלי שאפשר לעצור אותם. אפשר לנסות לשים להם גדרות, אך הגדרות האלו - בין אם מדובר בגדרות פיסיות כגון כליאת מפיצי הביטויים ובין אם מדובר בגדרות טכנולוגיות כמו הורדת הקבוצה מפייסבוק - אינן יעילות בטווח הארוך. הדברים ב"תורת המלך" ימשיכו להדהד ולהיות מופצים גם אם כותבו ותומכיו יושמו מאחורי סורג ובריח, וקבוצות שנאה חדשות יקומו להן ברחבי הפייסבוק, כפי שאכן קורה. יתרה מזאת, יתכן והרדיפה האלימה אחר דוברי הבלע רק תלבה את שנאתם ותעצים את דמותם בקרב הקהל שלהם.

אם אתם נותנים יד להסדרה עצמית של חופש הביטוי ברשת, אם אתם שמים עצמכם לשופטים הכשירים להחליט מהו ביטוי מסית ומהו ביטוי מותר (שימו לב לדיונים המרתקים אודות היוזמה, בנסיונות לקבוע מהי קבוצת שנאה שראויה לסגירה ומה אינה) - כבר הפסדתם את הקרב על השיח, ויתרתם על נסיון לשנות דיעות בעזרת דיעות טובות יותר. ויתרתם על הדמוקרטיה.

אחרי זה אל תתפלאו כשירצו להסיר את הקבוצה שלכם כי מישהו חושב שאתם קוראים להשמדת ישראל. היום אתם מסירים קבוצות, מחר יסירו את הקבוצה שלכם. או במקרה של השמאל ברשת, אתמול הסירו את הקבוצה שלכם, היום אתם מסירים קבוצה אחרת. כך או כך, סדר הדברים לא באמת משנה, מדובר במעגל שוטים.



* אתם מוזמנים לדווח עליי, לפייסבוק או למשטרה!

יום רביעי, 16 במרץ 2011

גלעד שליט כמרדכי היהודי

השבוע מדינת ישראל כולה עמדה מלכת חמש דקות של דומיה למען גלעד שליט. כך דיווחו בחדשות, כולל התמונות של המכוניות החונות באמצע הכביש המהיר. ואני חיפשתי רעיונות לתחפושת. זה הרגיש לי לא נוח, כמו לתכנן את חגיגות יום העצמאות כשכולם סביב עסוקים בתפילות של יום הזכרון. אולי בגלל זה שאלתי את עצמי אם זה בסדר להתחפש לגלעד שליט.

אני קצת מתפלא שתחפושת גלעד שליט עוד לא נפוצה ברחבי ארצנו, אחרי הכל הוא מייצג יותר בולט של הישראליות מאלכס מהיפה והחנון. כמו שהדולר ומקדונלדס הם מסמנים של אמריקאיות, וכמו שמגדל האייפל הוא מונומנט צרפתי, גלעד שליט הוא המאפיין הסגנוני של הישראליות כפי שאנחנו מספרים אותה לעצמנו. כמו המדבקה של Jaffa על פירות הדר, כך גם גלעד שליט הוא מציין גיאוגרפי של תוצרת הארץ.

תחשבו על זה כך: גלעד שליט הוא לא מאפיין ישראלי בגלל שהיה מערכון מדובר עליו בארץ נהדרת, אלא ארץ נהדרת היא תוכנית ישראלית מדוברת בגלל שהיא עשתה מערכון על גלעד שליט. כך גם האח הגדול היה עוד פורמט הולנדי מיובא עם פריק שואו מתחלף, כמו שיש בספרד ובאנגליה ובארצות אחרות, עד שאחד המתמודדים הכניס העונה את חולצת גלעד שליט לבית ושם אותה על כסא, אירוע של ישראליות מזוקקת שיכול לקרות רק באח הגדול ישראל. ברגע הזה הפכה האח הגדול לתוכנית ישראלית. 




וכך טקסים אינם באמת ישראלים עד ששמים עליהם את התווית של גלעד שליט. אייל גולן ואביב גפן אינם זמרים ישראלים עד שלא שרו שיר למען גלעד שליט. כוכב נולד אינה תוכנית ישראלית עד שהצדיעה באחד הגמרים לגלעד שליט. טמבלר הסחים לא באמת היה בלוג על ישראליות עד שהוא שם את דיוקנו של גלעד שליט בראש האתר. גלעד שליט הוא הנוכח הקבוע בכל עשייה תרבותית בישראל בחמש השנים האחרונות, המם של הישראליות.


גלעד שליט הוא הדבר היחידי שמאחד את עם ישראל, ממתנחלים ועד שמאלנים רדיקלים, ה-קונצנזוס הפנים ישראלי, כי מי לא רוצה שגלעד יחזור? ואם זה כך, אז בעידן בו הממלכתיות מתה ומקיימים את טקס יום השואה האלטרנטיבי, אין מנוס מלחבר את העם לצפירה ולדומיה אלא דרך גלעד שליט. מי יודע, אולי הדרך הכי טובה שבה המתנחלים יצליחו להתנחל בלבבות תהיה להקים את התנחלות גלעד שליט. גלעד שליט הוא הממלכתיות החדשה, המודרניות הציונית בעידן פוסט ציוני. אולי זהו בעצם סוג של רה-ציונות, חזרה לציונות של לפני המדינה, האוטופיה ההרצליאנית, משהו שמעולם לא השכלנו לקיים. נוסטלגיה מומצאת לקהילה מדומיינת שהיא בעצם אוסף של שבטים.

בהערת אגב, יש לציין כי יתכן שאולי זהו האינטרס להשארתו שם. למחאה אסור למות כדי שאנחנו נוכל לחיות. הטקסים הישנים לא יכולים להתקיים יותר אלא דרך גלעד שליט, לכן זה לא נראה לאף אחד מוזר שאנחנו מקיימים מנהגי אבלות למען שחרורו. ואם זה כך, גם התשוקה שהוא יחזור היא אולי תשוקה שאיננו רוצים לממש, ולכן הכנסת עוצרת את הישיבות המתקיימות בה על מנת להימנע מלקיים את הישיבה בה היא מחליטה על חזרתו של גלעד. זוהי תשוקה למה שאסור שיתרחש, קצת כמו פנטזיית אונס, ולכן אנחנו מציבים לעצמנו גבולות.




תראו כמה טקסים קיימנו עד עתה כדי לציין את התשוקה לחזרת גלעד שליט: צעדה למען גלעד שליט, סרטים צהובים וחולצות לבנות למען גלעד שליט, מלחמה למען גלעד שליט, דפי פייסבוק למען גלעד שליט, הצגת ילדים שמבוססת על הספר שגלעד שליט העתיק (לכאורה), מאהל למען גלעד שליט, ובכל פסח כולנו מתפללים שגלעד יצא מעבדות לחירות. ועוד ועוד, עד לנצח. 

נדמה שלישראלים נגמרים הטקסים המוכרים שהם יכולים לנכס למען גלעד שליט, ולכן אין ברירה אלא באמת לחפש במסורת היהודית טקסים ישראלים נוספים שעדיין לא נוכסו למען התשוקה האסורה. אז אחרי עמידת הדום, שאני מניח שבשנים הקרובות תתלווה אליה צפירה, מה באמת עוד נשאר? כיתום מאם מגיל צעיר, אני לא יכול שלא לחשוב על זה שיום אחד נקריא קדיש למען שחרורו של גלעד שליט. זה ותחפושת. למה בעצם לא להתחפש למען שחרורו של גלעד שליט כביטוי של תשוקה ציונית?

יום ראשון, 13 במרץ 2011

הפאשניסטים והנתיב המהיר

  1. אחת הביקורות אותן העליתי ב"הפאשניסטים נגד הפאשיסטים", טור הביקורת שפרסמתי ב"ארץ האמורי" כנגד פרוייקט "לא נסתום" של הקרן החדשה לישראל, הייתה כנגד עצם הבחירה בהפעלת מותג קש המנסה להקים "מחנה דמוקרטי", אותו מפעילים עבורה פרסומאים, חלף פנייה לציבור בשם הקרן. "כלכלת המותגים של העמותות" כיניתי זאת, ורבים לא הבינו מה הייתה כוונתי. זה הזמן להרחיב בנוגע לאחד ההיבטים של תופעה זו.
    בטור הקודם התמקדתי בניתוח תוכן הקמפיין. הפעם בכוונתי לבדוק מיהם האנשים שיצרו את התכנים ומה האינטרסים שלהם, מיהם האנשים בידיהם הפקידה הקרן את המשימה להקים עבורה את המחנה הדמוקרטי.
  1. צביקה בשור פרץ לתודעת המחנה הפאשניסטי במהלך הבחירות האחרונות לראשות עירית ת"א. כפי שהוא מעיד על עצמו, עד שנת 2008 היה בשור סטארטאפיסט שחושב על קרנות סיכון ולא על פוליטיקה. רק כשראה את הפרק על התחבורה הציבורית בקוריטיבה בתוכנית הדוקומנטרית "העולם הבא" של ניצן הורוביץ, אז עיתונאי, התגבשה בו ההכרה כי גם בתל אביב יכולה להיות תחבורה ציבורית כמו בעיר הברזילאית. לאחר שקרא את המצע של "עיר לכולנו" ואת תוכנית "מהיר בעיר" מטעמה, החליט בשור "להיכנס לפוליטיקה" והחל להריץ ביחד עם פעילי רשת אחרים קמפיין ויראלי עצמאי למען בחירתו של דב חנין לראשות עיריית תל אביב. טקטיקת הקמפיין הייתה לשווק את "עיר לכולנו" כעניין מגניב וטרנדי לצעירי תל אביב בעלי המודעות האופנתית הגבוהה.
    בשנה שלאחר מכן, ניסה ליישם בשור את מה שעבד (בצורה יחסית) ברמה המוניציפלית, גם בקמפיין "יש שמאל חד"ש" ברמה הארצית. בהמשך 2009 היה בשור אחראי על פרוייקט מצעד זכויות האדם מטעם האגודה לזכויות האזרח, המתוקצבת בין השאר ע"י הקרן החדשה לישראל. אירועים אלו העלו את מניותיו של צביקה בשור הן בעיני המחנה הפאשניסטי, והן בשוק הפרסום המקומי.
     
  1. אחרי הבחירות, ניצל בשור את המומנטום והבאזז החברתי סביבו והקים ביחד עם דנה קול, מבעלי חברת היח"צ UNIK, את חברת דיבור ה"מתמחה בשיווק במדיה החברתית, פרסום בפייסבוק, פרסום בטוויטר ופרסום באינטרנט". במילים פשוטות, חברת דיבור מתמחה ביחצ"נות אינטרנט הכוללת דברור דפי פייסבוק וחשבונות טוויטר, וכן הקמת אתרים מבוססי וורדפרס, לבעלי הון המעוניינים לשכור את שירותיה.
    את הדיבידנד על ההשקעה ב"עיר לכולנו", קיבלה דיבור בדמות תקציב הניו-מדיה של חברת שפיר בע"מ, מפעילת הנתיב המהיר, נתיב אגרה מופרט המאפשר כניסה מהירה לעשירי הפריפריה (שהם, כרמי יוסף והסביבה) לתל אביב. בקצרה, הנתיב המהיר הוא מיזם כלכלי שרווחיו עולים ככל שמספר הרכבים הפרטיים הנוסעים בו גדל, וככל שהכבישים פקוקים יותר (התמחור הוא דינמי, בהתאם לעומס). לכן אין להתפלא שהחברה שמפעילה את הנתיב המהיר מסכלת כל אפשרות שיעודד את השימוש בתחבורה ציבורית, אם בכלל הייתה למישהו כוונה כזו. ביקורת ברוח זו נמתחה לאחרונה באתר "עיר לכולנו", בה תמך בשור לאחר שקרא את תוכניתה לעידוד התחבורה הציבורית בת"א. כלומר, לאחר שנכשל בקרב אחד מיני רבים על הבית, פנה בשור לעשות לביתו ושתשרף השכונה.
  1. לאחרונה גם זכתה דיבור במכרז על תקציב היחצ"נות ברשתות החברתיות של חברת החשמל, המונופול הממשלתי האיתן ביותר (אפילו לצה"ל ולמשטרה יש מתחרות בשוק האזרחי). מותר לתהות באילו מכרזים ממשלתיים לא זכתה חברת דיבור, ולאילו בכוונתה לגשת בעתיד. האם בבוא היום תיגש חברת דיבור למכרז שעניינו עזרה בהקמת מערך הניו-מדיה הצה"לי? אחרי הכל, לצביקה בשור, המבקש להקים את המחנה הדמוקרטי, אין בעיה לדברר חברה ממשלתית אשר רק 2% מעובדיה הם ערבים. כנראה שכך זה בעולם הפרסום, זה הדיבור.
    ואכן אין לבוא בתלונות אל חברת דיבור. מדובר בעסק מסחרי, ועסקים מטרתם היא השאת הרווחים. קשה גם לבוא בתלונות לעובדים קשי היום של חברת דיבור, הם רק רוצים להתפרנס. עלינו מוטלת האחריות להיות זהירים ביחסינו לפרוייקטים פוליטיים בהם מעורבים אנשי פרסום שכבר הוכיחו כי הם ישהו את עקרונותיהם תמורת עליה על הנתיב המהיר, וצריך לקחת בערבון מוגבל את ההצהרות שלהם בדבר רצונם להקים "מחנה דמוקרטי" לאור פעילותם העסקית.
  1. טענת נגד לדבריי היא כי אין להשליך מהמתגלה על חברת הפרסום אותה שכרה הקרן החדשה לישראל אל פרוייקט "לא נסתום". אלא שכאן זהו שוב המקום להזכיר שאין מדובר בקרן המדברת בשמה במדיה החברתית באמצעות שירותי המחשוב של חברת דיבור (בניגוד למשל לדף הפייסבוק של הנתיב המהיר, אשר נפתח בשם "הנתיב המהיר" ולא בשם פרוייקט "לא נבזבז אנרגיה" דמיוני אשר שם לו למטרה לבנות את מחנה התחבורה הציבורית בישראל), אלא בפרוייקט אותו מפעילה חברת דיבור עצמה, במימון הקרן (ממש כאילו מדובר בכל עמותה אחרת, אותה מממנת הקרן). נדמה לי שההגדרה הכי טובה לפרוייקט תהיה מיזם משותף של חברת דיבור והקרן החדשה לישראל. אלו מביאים את הידע, הנסיון והתכנים ואלו מביאים את הכסף ויחסי הציבור הבעייתיים.
    אם כן, הנה ההיפוך: הן אנשי דיבור והן אנשי הקרן טוענים למסך בינם לבין עצמם, אלא שאלו וגם אלו דואגים להרים את מסך ההתאגדות. צוות האתר הכותב בו מניפסטים הוא הצוות החברתי של חברת הפרסום, ולא מנכ"לית הקרן החדשה ועוזריה. צביקה בשור כותב באתר תחת שמו כי הפרוייקט הזה משמש אותו, באופן אישי, למלחמה על הבית. מי ששוטחת בדף הפייסבוק של "לא נסתום" את תפישת עולמה היא דנית גוטפריד, עובדת משרד הפרסום, ולא ליבי גלבר כנציגת הקרן החדשה. בתגובות לטקסט הקודם הודו אנשי הקמפיין שהם אלו שחשבו על הרעיונות והתכנים בו, משל היו אדלר-חומסקי למפלגת "קדימה". כלומר, ההפרדה בין הפרסומאי ללקוח מתמסמסת במקרה זה פעמיים: פעם אחת כאשר הפרסומאי מבקש להפיץ את המסרים באופן אישי, ופעם שנייה כאשר הלקוח לוקח בעלות על דברי הפרסומאי.
    עוד יש לציין בהקשר זה כי לפחות פעמיים בעבר צביקה בשור האשים בלוגרים כי הם כותבים את אשר הם כותבים בגלל שהם למעשה שלוחם של בעל הון כזה או אחר. נראה שבאינטרנט של צביקה בשור, בו רשתות חברתיות הן הזדמנות עסקית, אכן לא נהוג לכתוב דבר ללא אינטרס כלכלי, והכובע בוער על ראש הגנב.
    אם כך הוא הדבר ראוי גם לשאול מי מממן את הקרן החדשה לישראל ובשם מי היא מדברת, ועם מי עושים עסקים שותפיה לפרוייקט "לא נסתום". אולי על הדמוקרטיה הזו נלחמים אנשי הקרן, זו המאפשרת להם לעשות עסקים עם מדינת ישראל. האם האנשים האלו באמת שואפים לכונן כאן מחנה דמוקרטי, או שמא הכל דיבורים? שאלה זו מתחדדת לאור ניתוח התכנים של קמפיין האופנה של "לא נסתום", עליו עמדתי בפוסט הקודם.
  1.  לכו תדעו, אולי יום אחד נגלה שהאנשים שמופקדים על הקמת המחנה הדמוקרטי מטעם הקרן הם עבור השמאל החדש מה שטל זילברשטיין הוא עבור השמאל הישן. זה לא בלתי סביר, עד עתה קיימים קווים מקבילים בין הסיפור של צביקה בשור לבין זה של היריב העסקי שלו.
    זילברשטיין, שמייצג במידה רבה את פסאדת השלום הבורגני של השמאל הישראלי כאמצעי לקידום אישי, התחיל את דרכו הציבורית בתנועת "דור שלם" שקמה לאחר רצח רבין והיתה לאחת מהתקוות הגדולות של השמאל, היה בהמשך אחד האחראיים העיקריים לבחירתו של אהוד ברק כראש ממשלה, והיום הוא מראשי GCS – חברה העוסקת ביעוץ פוליטי אסטרטגי. במסגרת עבודתו הנוכחית יעץ זילברשטיין בין השאר גם לבנימין נתניהו ואהוד אולמרט.
    נסיון העבר מחייב אותנו להיזהר מאופורטוניסטים המבקשים להוביל את המלחמה על הבית, ואין אופורטוניסטים כאנשי שיווק ופרסום. חברת דיבור לא תקים לנו מחנה דמוקרטי באמצעות פרוייקט "לא נסתום", ועלינו לשאול את עצמנו האם אנו רוצים לתת לפרסומאים למלא את הואקום שנוצר בשמאל. האם אלו האנשים שצריכים להוביל את המחנה? כפי שנכתב באתר "עיר לכולנו" בעניין הנתיב המהיר, צריך לשים לב טוב טוב.