יום שלישי, 31 במאי 2011

להרוס את מועדון הנשים, לחשוף את שמה של המתלוננת נגד יואב אבן

1. פרשת צו איסור הפרסום סביב החשדות, לפי פרסומים זרים, לאונס שביצע לכאורה איש התקשורת יואב אבן בבחורה עימה נפגש בביתו, לפי גרסתה, ממשיכה להסעיר את הרשת ומסרבת לגווע.

לאחר שחנה בית הלחמי פוצצה את הפרשה, על אף צו איסור פרסום שהטיל בית המשפט בעניין זה לבקשתו של אבן, נסגר התיק נגד יואב אבן מחוסר ראיות. עם זאת, מסע הצלב נגדו בבלוגוספירה ממשיך, מאחר ועדותה נמצאה אמינה ע"י גורמי החקירה המוסמכים לכך, נשות הבלוגוספירה "הפמיניסטיות".

בימים האחרונים בלוגרית אנונימית, בעלת שם העט one angry feminist, שמציגה עצמה כמי שמתגוררת בחו"ל, פתחה בלוג בו היא מביאה פרטים נוספים על הפרשה.

הפוסט הראשון בבלוג מביא את גרסתה המפורטת של המתלוננת, המכונה באות פ' על מנת לשמור על זהותה וכבודה ועל מנת לכבד את החוק הישראלי האוסר על פרסום שמות מתלוננות בעבירות מין. זוהי גרסה קשה לקריאה, והאירועים המתוארים בה אינם מתמקדים רק בליל האונס לכאורה, אלא מתארים את כל מערכת היחסים ביניהם, לרבות תכתובות פרטיות בין המתלוננת לחשוד לשעבר. אינני יודע מדוע בוחרת הפמיניסטית להביא תכתובות עבר של הצדדים, וכיצד הן רלוונטיות ללילה המדובר. כידוע, אם מביאים עדויות על דברים שאמרה בעבר נפגעת בעבירת מין, נזעק המחנה הפמיניסטי שאין זה רלוונטי לשאלת ההסכמה ולאירוע הספציפי, אם היה או אם לא היה אונס באותו המקרה.

הפוסט השני מבקש להציג את צו איסור הפרסום ככזה שלא נותן מענה לשאלות חשובות, למשל: האם שמה של המתלוננת פחות חשוב משמו של אבן. יש בכך מעט מן הדמגוגיה, מכיוון וברירת המחדל של החוק הישראלי היא כי בכל מקרה אין לפרסם שמה של המתלוננת, כך ששמה לא יכול להיפגע. הבלוגרית מצרפת לפוסט את הדיון השני בצו איסור הפרסום, אך זהו הדיון הפחות מעניין. הדיון המעניין יותר הוא הדיון הראשון במתן הצו אליו מפנה כבוד השופט שגיא, לו הייתה שותפה גם משטרת ישראל. כפי שעולה מן ההחלטה, עושה רושם כי בדיון הראשון מנה השופט את הקשיים העולים מחומר הראיות, קשיים שהבלוגרית בוחרת להצניע, ושהם אלו שהכריעו לטובת שחרורו של החשוד באונס למעצר בית (בהערת אגב יש לציין כי במערכת משפטית בה יש 99% הרשעות, ואין ספק כי חפים מפשע יושבים בכלא, העובדה כי לא הוגש כתב אישום כנגד יואב אבן אולי מעידה אף היא על חולשת הראיות נגדו).

הפעילות הפמיניסטיות שלא נותנות ליואב אבן מנוח, משל היה בני סלע, כי "צריך להיזהר ממנו", עושות זאת מכיוון והן מאמינות ש"מועדון הגברים" שוב מגונן על מיטב בחוריו (כאילו הכתבים והכתבות ב"התקשורת" שייכים ושייכות לארגון בסגנון הבונים החופשיים), ושבנות המשטרה והפרקליטות עושות עימם יד אחת.

בהקשר זה צריך לציין כי למרות שהפרשה למעשה גלוייה לחלוטין, ולמרות שניסו לצייר את יואב אבן כאנס סדרתי, לא ידוע לי על תלונה נוספת שהוגשה כנגדו. לכל מי שמכיר את פעילות השתיים, זו לא הפעם הראשונה שבה חנה בית הלחמי ועו"ד רוני אלוני-סדובניק יוצאות למלחמה כמו שבוש יצא למלחמה בעירק, ללא ראיות וממניעים פסולים.

2. כנגד התיאוריה הידועה על "מועדון הבנים" אני רוצה להעמיד תיאוריה פרובוקטיבית והזויה לא פחות משלי, תיאורית "מועדון הבנות". אם תיאורית מועדון הבנים מדברת על כך שהבנים בעמדות המפתח מגנים על בנים אחרים, ולצורך כך מעלימים עין משמועות ומעובדות, ואף משקרים כשצריך, תיאוריית הבנות גורסת בדיוק כך לגבי הבנות. הבנות משכפלות אינפורמציה שקרית, ואלו מהן שהגיעו לעמדה בכירה מגנות על הבנות שעושות מעשים אסורים.

במה דברים אמורים? אחת מן הטענות השגורות בפי חברות מועדון הבנות הוא שאחוז מזערי (כשני אחוזים בלבד) מן התלונות על עבירות מן הן תלונות שקר, ומוסיפות כי זהו אחוז זהה לתלונות השקר בכל עבירה אחרת. כל מי שיש לו אזניים רגישות, יכול בקלות להבין מדוע זהו טיעון מופרך מיסודו. הטענה הזו מבוססת על איזו בדיה, לפי בכל העבירות האחרות יש אחוז זהה של תלונות שקר. מבלי שיהיו בידיי נתונים בעניין לגבי כל סוגי העבירות, אני בטוח כי ישנן עבירות שבהן אחוז תלונות השווא גבוה מאשר בעבירות אחרות, אולי אפילו באופן משמעותי (למשל, תלונות על פריצה או גניבת רכב לעומת תלונות על רצח).

אך גם מבלי לפרק לוגית את הטענה הזו, העובדות פשוט מוכיחות אחרת. נתוני המשטרה מראים כי כ-60% מן התלונות בגין עבירות מין נסגרות. אמת, אין זה אומר כי הן בהכרח תלונות שקר, אך נתון זה מערער באופן מוחלט את טענת שני האחוזים, שלא ברור על מה היא מבוססת. נתון זה, כפי שמסתבר לחוקרת פמיניסטית, אינו מבוסס. מסתבר שמקורו של ה"נתון" הוא בטענה לא מבוססת הלקוחה מספר של סוזן בראונמילר שיצא לאור בשנת 1975, ואינו מתבסס על נתוניה של משטרת ישראל כמובן.

לא אלאה אתכם בכל המאמרים והנתונים שפורסמו בעניין מיתוס שני האחוזים (אתם מוזמנים לבקר בקישורים בתגובה הזו ובפוסט הזה), אך אשאל אתכם שאלה פרובוקטיבית זאת: מדוע אף אחת מן הטוענות את טענת 2 האחוזים אינה מציגה נתונים עדכניים, שנאספו ע"י משטרת ישראל בעניין? מדוע המשטרה עצמה לא מפרסמת את הנתונים האלו מיוזמתה? האם ייתכן וחברות מועדון הבנות מגנות על מתלוננות השווא?

לפני שתגחכו, כאילו מדובר בטענת קונספירציה הזויה, הנה סיפור על אישה שהגיעה לתפקיד בכיר מאוד וניצלה את עמדת הכוח שלה על מנת להגן על מתלוננות שווא. עדנה ארבל, לשעבר פרקליטת המדינה והיום שופטת בית המשפט העליונה, הוציאה בשנת 2002 הנחייה המצמצמת כמעט לחלוטין את האפשרות להגשת כתב אישום כנגד מתלוננת בעבירת מין שנמצא כי תלונתה היא תלונת שווא.

אם כן, תיאוריית מועדון הנשים ההזויה נשענת של שתי רגליים: האחת, שכפול אינסופי, אגרסיבי ואובססיבי, של טקסטים שקריים אודות מיתוס שני האחוזים, המנטרל מראש כל אפשרות לדיון רציני בשאלת תלונות השווא. שקר שחוזרים עליו שוב ושוב הופך לאמת; והשנייה, הנחיית פרקליטת המדינה אשר נותנת תמריץ לנשים להתלונן על עבירות מין בשיטת "מצליח". לאור זאת, הרשו לי לנחש שאף אחד לא יפתח בהליכים נגד חנה בית הלחמי על הפרת צו איסור הפרסום, אפילו לא הליכי חקירה.

עדכון: שימו לב לטור הזה: בגלל שיצאה הנחיה של פרקליטת המדינה שלא לחקור תלונות שווא בעבירות מין, כנראה שאין נתונים. בגלל שאין נתונים, המסקנה השקרית צצה לה שוב בכותרת, "אין דבר כזה תלונות שווא".טאוטולוגיה פמיניסטית.

3. ועתה, נחזור אל הפמיניסטית הזועמת ואל חברותיה, ומה עלינו לעשות אל מול מועדון הנשים. החברות במועדון הנשים בוחרות להפר את צו איסור הפרסום, ולפרסם פרטים על הפרשה שנאסרו לפרסום. כאמור לעיל, הן עושות זאת באופן המשרת את האינטרסים שלהן.

אין בכוונתי להיכנס לשאלה האם מותר להן או לא לעשות זאת, מאחר ולשיטתי אכן אין מקום לצווי איסור פרסום למיניהם, לא על שמן של מתלוננות ולא על שמם של חשודים. וגם אם יש טעם, כפי שאנו נוכחים לגלות לא פעם, הוא ממילא מתייתר בעידן המידע.

ואם צו איסור הפרסום הוא למעשה חסר תוקף, מדוע שלא לפרסם את שמה המלא של המתלוננת נגד יואב אבן? מדוע שיואב אבן לא יפרסם, דרך חבר או עמית למקצוע השוכן בחו"ל, פרטים על זהות המתלוננת, דברים שאמרה לו שמוכיחים ש"היא רצתה את זה" ואת התמונות ה"מופקרות" שהעלתה לפייסבוק לפי השמועות? אני מאוד אשמח אם מועדון הגברים הדמיוני לא יפקיר את יואב אבן ללינץ' שמבצעות בו חברות מועדון הנשים הדמיוני. יפורסמו נא כל הפרטים הלא מחמיאים אודות המתלוננת, וישפוט הציבור לאיזו גרסה הוא מאמין.

עלינו להפנים שהרשת היא אוטופיה של מידע חופשי, ולנהוג כפי שנוהגים באנרכיה. חוקי המדינה האנכרוניסטיים לא חלים עלינו יותר, ובמקום זאת עלינו לנהוג זה עם זה לפי הסכמים חברתיים של כבוד בין השבטים הברברים. ולפי גישה זו, אני טוען שמוצדק לחלוטין לפרסם את פרטיה של המתלוננת, שנתנה הסכמתה לפרסום גרסתה בפומבי, על אף שלא נמצא כי יש בה די כדי להביא לכתב אישום. כפי שאומרות, אנחנו צריכים לדעת ממי עלינו להיזהר.

אינני קורא לפרסם את פרטיהן של כל המתלוננות באשר הן, זה יהיה מעשה מכוער וחסר כבוד. אני קורא לבצע "פעולות תגמול" במקרים ספציפיים בהם יש עילה (לדעתי כמובן) לנהוג כמנהג אנרכיסטים עם כבוד, עין תחת עין ו-פ' תחת פ'. בכל מקום בו יפורסם ויוכפש שמו של חשוד באונס טרם הוגש כתב אישום, עלינו לשאוף לכך שיפורסם כל פרט הידוע לנו אודות המתלוננת ועברה, במיוחד אם היא עודדה את הפרסום כנגד החשוד. בכל מקום בו יימצא כי מתלוננת התלוננה תלונת שווא, עלינו לדאוג ל"הפללתה" הציבורית של המתלוננת על אף הנחייתה של פרקליטת המדינה לשעבר. הנחיות מסוג זה, כמו גם חוקי המדינה, לא חלות עלינו יותר.

17 תגובות:

  1. הלינק הבא יהיה לך מאוד מעניין - זה מאמר שמסכם מחקרים רבים בהקשר של תלונות שווא על אונס, כולל רשימה של המקורות המדוברים:
    http://www.ipt-forensics.com/journal/volume6/j6_2_4.htm

    השורה התחתונה - כ- 25%-50% מהתלונות הן שיקריות (תלוי איך מגדירים "שיקריות" ואיך סופרים), וזה עולה לכ- 75% של התלונות שמוגשות במהלך תהליך גרושין.

    השבמחק
  2. תודה על התגובה.
    אני מכיר את הלינק והנתונים שבו, אבל גם המספרים בלינק הזה לא מהלכים עליי קסם. כלומר, אני לא מוכן "להתחייב" על אף מספר. בוודאי כל עוד אין סטטיסטיקה רצינית לגבי הנעשה בארץ.
    אבל אין צורך להתחייב לנתון מדוייק, גם אם רק 10% מן התלונות הן תלונות שווא, זה עדיין נתון שצריך להתייחס אליו ברצינות ולקחת זאת בחשבון.
    עם זאת, שני דברים ברורים: ראשית, כפי שמתואר יפה בלינק ולאור מדיניות אי הענישה עקב הנחיית הפרקליטה, לנשים (במיוחד בישראל) יש תמריץ רב להגיש תלונות שווא.
    שנית, נתון שני האחוזים הוא בפירוש מיתוס, אגדה אורבנית שאין לה שום אחיזה במציאות. יהיו המחקרים שמצטטים המאמר חלקיים ונתונים לביקורת ככל שיהיו, לפחות הם קייים ונתונים, ומספקים לנו נקודת ייחוס שממנה אפשר לצאת לדיון. מנגד, אין שום נתונים אשר תומכים במיתוס שני האחוזים, בוודאי לא כאלו שנאספו ע"י גורם ישראלי. ועם זאת, הוא מצוטט בכל כתבה שניה כאילו היה אקסיומה עובדתית, כאילו תמיד, בכל מקום בעולם, האחוז הוא זהה וקבוע (וזהה לכל הפשעים האחרים!). זה פשוט לא "עושה שכל".

    השבמחק
  3. חבל שאונס הופך אותנו לצדדים של גברים ונשים, אונס הוא מעשה אלים שהחברה כולה צריכה לקום נגדו כאחד. מסיבות תרבותיות ותחושת בושה של קורבן האונס מחוקקים חוקים שמגנים עליו יותר מאשר על קורבן גנבת רכוש למשל.
    גברים יקרים רבים ממכם הם אבות לבנות או יהיו אבות לבנות, אני בטוחה שרצונכם שבנותכן יגדלו בחברה בטוחה וצודקת יותר, עם יותר אפשרויות בחירה לבנות שלכם.
    בלי קשר לזה, בעבר נשים מעטות דיווחו על הטרדות מיניות ומעשי אונס מסיבות ידועות שאין צורך לחזור עליהם. הגיע הזמן לדבר קצת על מעשי אונס שמתבצעים בגברים. מאז ומעולם גברים נאנסו בעיקר ילדים ונערים אך גם גברים מבוגרים. ברגע זה ממש יש בעולם גבר שנאנס, שלא לדבר על המצב בבתי הכלא (שיושבים בהם גם חפים מפשע לפעמים). אם עדיין יש נשים שמפחדות להתלונן מחמת הבושה ומסכת היסורים שהן תעבורנה בין מסדרונות הצדק, תארו לכם באיזה מצב איום נמצאים גברים שחוללו, ולמה זה נושא שלא מדברים עליו.
    זה אולי מדבר על פסיק קטן מאוד מהדברים שכתבת, אבל זה חומר למחשבה, למה צריך לעטוף בצמר גפן את המתלוננים.

    אני יודעת שחנה בית הלחמי ועו"ד רוני אלוני-סדובניק הן פמיניסטיות מקצועיות, שתמיד ובתור קו מנחה יקחו צד עם האישה ולא עם גבר בכל אשמה שמערבת שמץ של ג'נדר. אני לא יודעת מי הם האנשים שתופסים עם פ' צד ומאמינים לה באופן מוחלט, האם אלה הם חבריה ומכריה או אנשים שפועלים מכיוון שזוהי האג'נדה שלהם. אך אם היתה לי חברה שהייתי מאמינה בצורה מוחלטת שנעשה לה עוול מהסוג הזה, הייתי נוהגת כמוהן.
    אני מקווה מאוד שהדברים שנעשים נעשים באישורה ובעידודה של פ', ולא להיפך כפ' נדחפת ע"י אחרים לפעולה. אם אכן המצב שהדברים נעשים בעידודה של פ', הייתי מצפה ממנה לקום ולהצהיר את האשמות שלה באופן גלוי בתביעה אזרחית. בעיקר בגלל שאף איש תקשורת לא התנגד לצא"פ. כן יש טעם לפגם שיצא צא"פ על איש תקשורת ולא נעשה אף נסיון לבטלו. זה בהחלט נותן תחושה של חברה סגורה שמגנה על עצמה ותופעה שיש להילחם בה.

    השבמחק
  4. שמת לב כמה מהר נחשף שמו של כוכב הריאליטי הנאשם בעברה זהה והוצא צא"פ?

    השבמחק
  5. אבישג,
    יש לשים לב להבדל חשוב בין שני הצווים: הצו בפרשה של יואב אבן כלל איסור פרסום גם על עצם אזכור הפרשה; הצו במקרה הזה לא, מה שהוביל לכתבות בכל אתרי החדשות. כוכב הריאליטי מראש זכה להגנה מצומצמת יותר מבית המשפט, אולי מאחר וחומר הראיות נגדו מוצק יותר, ומפרסום הידיעה ועד חשיפת השם בטוקבקים המרחק קצר.

    וכמה מילות הבהרה כללית, בגלל שראיתי קצת תגובות בכל מיני מקומות:
    אם חנה בית הלחמי וחברותיה היו מסתפקות בחשיפת הפרשה, לרבות שם החשוד, הייתי מניח לדוברות. רק לאחר שעלה הבלוג אליו אני מגיב, הכולל פרטים אינטימיים אודות יואב אבן שמציגים אותו בתור אנס סדרתי (כמו למשל הטענה שבגלל שהוא כתב ספר על איך לזיין נשים, הוא מתאים לפרופיל של אנס. הרי אם היו נטענים טיעונים דומים בכיוון ההפוך כנגד המתלוננת, בגלל דברים שכתבה או תמונות בפייסבוק, מייד הייתה קמה זעקה ע"י אותן נשים), החלטתי שיש מספר דברים שראויים להיאמר בעניין זה. אני רוצה להדגיש שלא קראתי לעבירה על החוק, אלא לפרסום בחו"ל, בדיוק כפי שעושים ריצ'רד סילברסטיין והבלוגרית האנונימית.

    השבמחק
  6. הגם שיש משהו במה שאתה אומר מטריד שכללת בנשימה אחת גם "דברים שאמרה לו שמוכיחים ש"היא רצתה את זה"" וגם את "התמונות ה"מופקרות" שהעלתה לפייסבוק לפי השמועות".
    יטעה מי שיניח שאתה לא סבור שגם מופקרות אסור לאנוס?

    השבמחק
  7. וודאי שלא יטעה, לכן המרכאות. אני מבקש להשיב לחנה בית הלחמי ולמתלוננת כגמולן. מדוע אין לי רחמים בשלב זה על המתלוננת? כי לאחר שנסתיים ההליך המשפטי בתלונתה, במקביל להגשת הערר על סגירת התיק והגשת בקשה להסרת צו איסור הפרסום, היא שותפה מלאה ללינץ' מכוער באדם שנסגרה התלונה נגדו. אין צורך בהוכחות, אין צורך בראיות מלבד "עדות" באינטרנט, יש משפט הציבור, לינץ'. אני מבין את כאבה, אבל אי אפשר לפנות למערכת המשפטית, להינות מההגנה לה היא זוכה בחסות החוק, וכשמתאכזבים שגם לצד השני יש הגנה, לשבור את הכלים. במקרה הזה, אם נשברו הכלים, אני בעד שהצד השני גם ישבור את הכללים. זה יאזן את שדה המשחק, ואולי זה לא ירתיע את חנה בית הלחמי בפעם הבאה שתרצה לבצע לינץ' בחשוד, אבל זה אולי ירתיע את המתלוננת הבאה שתחשוב אם לשתף איתה פעולה. אתן רוצות הגנה? תכבדו את ההגנה על החשודים ברגע שבית משפט קובע זאת. אם לא, אין שום חובה מוסרית לכבד את ההגנה ממנה אתן נהנות.
    אני מבקש להראות לחברות "מועדון הנשים" (אולי לא שמתי מספיק מרכאות בטקסט, ולכן אנשים התבלבלו וחשבו שחילקתי את העולם לנשים מול גברים. במועדון הנשים הדמיוני יש גם גברים, בדיוק כפי שיש נשים במועדון הגברים הדמיוני. כל ההגדרות שלי הן תגובת נגד מתריסה לאותן פעילות) שאם אנחנו במשפט הציבור, אז הראיות לא מתקיימות לפי הכללים הקבועים בבית משפט. אם יומניו של יואב אבן "קבילים", ופרשנותו של ריצ'ארד סילברסטיין אודותם היא לגיטימית (הוא מאצ'ו מגעיל, הוא בטוח אנס!), אז תדענה חברות המועדון שזהו כביש דו כיווני. השלב הבא הוא פרסום תמונותיה של המתלוננת וישפוט כל אחד מה זה אומר עליה ועל כוונותיה. אף אחד לא יופתע אם יהיו אנשים שיחשבו מחשבות שלא יהיו לטעמכן. לכן זה גם לא משנה מה אני באופן אישי חושב, למען האמת.
    מי שמתחילה בלינץ' בתוך בית מזכוכית, שלא תתפלא אם מישהו יחליט לזרוק לעברה אבנים.

    השבמחק
  8. רגע רגע! סליחה וואו..כל מה שכתבת זה בולשיט.
    הבלוגרית ציינה שהדף התגלגל אליה והיא פרסמה אותו ללא ידיעתה והסכמתה של המתלוננת.
    כמה נוח שלא שמת לב.
    דבר נוסף-התמונות המופקרות היו תחפושת של הופעה חד פעמית שהוצגה באופן מילולי במועדון סטנדאפ כשהייתה חובבת (הציגה לפני קהל חי מונולוג ובאופן טבעי ורצתה לתפוס בהופעתה הראשונה את עיני הקהל.ויש על זה עדויות שמופיעות במאמר של בית הלחמי שים לב לזה).ומדובר בבגד שני חלקים ארוך ולא חשוף..שטויות לא מדובר בהפקרות.יש לה גם תמונות רגילות והיא נראית תקינה לחלוטין.ואת זה אני שונאת שאתם עושים ושהוא בכל תמונה שלו מצולם חצי ערום ובפוזה למה אתה לא מבקר אותו?
    חוץ מזה אם לאירגוני נשים יש בעיה עם האנס אז למה שהמתלוננת תשלם על זה מחיר?
    מה היא קשורה לכל המלחמה הזאת?
    ועוד משהו לפני שאתה מגן על הכתב הזה קח בחשבון ששופטים טועים.המון כתבים שבררו את העניין הבינו שיש ראיות נגדו הוא אינו חף מפשע אך לכל אחד יש שיקולים משלו ואל תשכח שע"פ הכתוב הוא עירב עוד כמה אנשים בפרשה (כתב אחר ועוד חבר שלו) ויתכן מאוד שהם לא רוצים להתלכלך בגללו.לידיעתך בזמן דיוני הארכת מעצר המתלוננת לא נמצאת כדי להגן על עצמה למעשה היא לא קיימת.אותו השופט מעצרים בני שגיא שמע רק גרסה אחת (של החשוד) וקרא מעט דפים מהעדות ובטוח לא הכל ונראה ששפט בקלות ראש אונס אכזרי כל כך.
    לדעתי אתה נותן יותר מדי קרדיטים לאנשים שלא מגיע להם ומסכן מאוד את המתלוננת.ואגב רק רציתי לידע אותך שהוא כבר חשף את המתלוננת בפני חבריו בברנז'ה השמועות הנוראיות הגיעו לאלפי אוזניים ולא די בזה ולאלי אינך יודע אך הוא אכן פרסם או היה אחראי לפרסום פרטיה באתר חו"ל,הוא חשף את מקום עבודתה ותמונה שלה וכתב עליה שקרים בכדי לגרום לאנשים לזלזל בה וזנה את המקצוע שלה במטרה להכפישה ולגרום לציבור לחשוב שמדובר באישה לא שפויה.הוא גרם לה לנזק רב.ככל הנראה חשב כמוך שהיא מעורבת בקרקס הזה.
    היא אשת חוק וכל מה שנעשה עד כה היה חוקי, היא ביקשה להסיר את הצו באופן חוקי ויוזמת אירגוני הנשים לסייע בחשיפת הפרשה לא קשורה אליה.אך לדעתי מזל שיש אותן אחרת מעולם לא היית יודע מהפרשה בכדי להביע את דעתך..הלא כן?
    לדעתי הצא"פ הגורף שהוטל הוא הטיפשי ומיותר. מתלוננות חוששות להתלונן כאשר הן רואות אישה שנקלעה למצב קשה כל כך ושרבים סובבו לה את הגב.כלי התקשורת לא רצו להתעסק עם ערוץ 2 שמעתי שהיו ניסיונות לנפנף את מי שהתעניין בפרשה ורצה להסיר את הצו ובוא נאמר שלא כולם קוראים בלוגים ומכירים את בית הלחמי.אז מין הראוי שהצא"פ יוסר ואז יוכלו לשמוע את שני הצדדים ואולי תגענה עוד מתלוננות שיחזקו את התלונה שלה.היא באמת בחורה טובה חבל שכל כך הרבה תומכים ותומכות שלו ממהרים לפגוע בה.כחברה אני חושבת שהתמיכה באדם צריכה להיות על סמך התנהגותו כלפי אדם אחר ולא על סמך מקצועו.

    השבמחק
  9. יואב עוד דבר,אתה טועה לגבי כוכב הריאלטי.הראיות נגדו בכלל לא מוצקות למעשה לפ' יש ראיות מוצקות יותר היא רק נפלה על הפרקליטה והשופט הלא נכונים והיו דברים מעולם.אם זה היה חשין אז הוא היה ממזמן עומד על דוכן העדים.אבל בני שגיא זה לא חשין

    השבמחק
  10. אני רואה מקריאה זריזה של הגיגיך שהנושא שאתה מאד אוהב הוא הדדיות. היתה הפרה בצד אחד, נפר גם בצד השני, האיזון נשמר. אבל כאן הטיעון הבסיסי של המפרות הוא שהשדה מוטה מראש. אתה רוצה להאמין שאין מועדון בנים, אבל עיתונאי שאני מכירה ניסה לקדם את פרסום הסיפור הזה ונתקל בקירות ברורים מאד. יכול להיות שאתה טועה? יכול להיות שיש נטייה של גברים לשמור זה על זה עד כדי שיתוף פעולה, מכוון או לא? זה קשה לראות שיש דברים שאנחנו לא מבינים לגמרי. יכול להיות שיש משהו פגום ביכולת שלך להביע אמפתיה לכן אתה משער מיד קנוניות כשמדובר בתלונות של נשים על אלימות כלפיהן. יכול להיות שאתה מדחיק אלימות שאתה חווית ולכן אתה "מזדהה עם התוקפן" שזו מגננה פסיכולוגית שלנו. יכול להיות שאתה סתם עיוור למי שהוא לא אתה. אבל אם אתה מתיימר להיות יום אחד משפטן טוב, כדאי שתתחיל לנסות לזהות את התמונה הגדולה, לא רק את ההפרה המקומית, הרגעית. האנס הפר את זכותה של האישה לרטיות, לאוטונומיה על גופה. היא צריכה ללכת למשטרה, לתר בפרטי פרטים נוזלי גוף ואיברים. לא לפרסם את שמה זה נסיון נואש לא לאבד לגמרי צלם אנוש. כל אחת ואחת מהנשים שמתגייסות למען הדבר הזה חוותה משהו כזה על בשרה - את איבוד האוטונומיה, את היציאה נגד מערכת שבנויה כך שלא תוכלי לקבל צדק. אולי כדאי להקשיב. גם כדי לשנות לטובת מי שהן אחיות, חברות, אמהות, בנות, וגם כדי לא להסתבך במקרים כאלו כגבר.

    השבמחק
  11. גל,
    ככל הזכור לי, הבלוגרית אכן ציינה שהדבר נעשה על דעת המתלוננת. עכשיו אני רואה שהיא ערכה זאת, כנראה אחרי תגובה של מגיבה בשם שני שהעירה לה שככל הידוע היא לא באמת קיבלה את רשות המתלוננת, כפי שהצהירה בהתחלה. כך או כך, המתקפה אצל בית הלחמי ושות' נעשתה על דעת המתלוננת, למיטב הבנתי.
    לגבי הבגדים, לא הבנת את ההערה שלי. הסברתי שאם אנחנו קוראים ליואב אבן אנס בגלל ספר שכתב או תמונות חשופות חזה, אותו הגיון יכול להוביל את הציבור למסקנה שהבחורה "רצתה את זה" לפי תמונות כלשהן. ככה זה בשטח הפקר.
    לגבי כוכב הריאליטי, אינני מכיר לא את החומר בפרשה הזו, ולא בפרשה הזו. אם את אומרת שבאחת יש יותר חומר מבאחרת, אני אשאר בדעתי שאין לסמוך ידיי על בלוגריות באינטרנט בעניינים אלו.

    אנונימי/ת,
    השדה אכן מוטה, והוא מוטה לרעת הנאשמים במערכת הפלילית. אני אנסה להסביר זאת מיד. אבל קודם לגבי "מועדון הבנים". "התקשורת" אינה גוף אחד ואינה מורכבת רק מבנים. האין עיתונאית פמיניסטית שמוכנה לרוץ עם זה? אני אגב לא משער קנוניות. ציינתי שזו פרשנות הזויה בדיוק כמו מועדון הבנים. הנחיית פרקליטת המדינה, והחוק המחייב את שמירת האנונימיות של המתלוננת, אינן קונספירציה אגב. אלו תמריצים ידועים.
    אני בפוסט הזה דווקא לא התיימרתי להיות "משפטן טוב". הסברתי יפה שאין טעם בכל החוקים.
    אני רואה כך את המצב: החוק מפקיר את החשודים הפוטנציאליים פעמיים. פעם אחת כאשר הוא לא מגן (ולא יכול או צריך להגן גם לדעתי) על זהותם, ועל חזקת החפות שלהם בשטח ההפקר. פעם שנייה כאשר בחסות החוק הם מופקרים לתלונות שווא פוטנציאליות.
    ואם אנחנו בשטח הפקר, והאינטרנט הוא כזה, בו החוק לא פועל והמדינה רק מזיקה, יש לקדם אכיפה אזרחית וחברתית. זו הרי רשת חברתית. אכיפה חברתית כזו של נורמות אפשרית רק כאשר יש מקל וגזר. אני מציע בפוסט לכל אותן "פורעות חוק", מפירות צווי איסור פרסום למיניהם, לחשוב על המשמעות של המעשים שלהן, ולכונן מערכת חברתית שתדע למנוע לינצ'ים.
    אני חושב שדבריי מסבירים מדוע אני חושב שאין איזון כרגע בין חשודים למתלוננות. נוסף על כך צריך שוב לציין כי האנונימיות של המתלוננות עלולה לפוגע בהליך ההוגן לו זכאי הנאשם. אינני קורא לבטל אותה, רק להבין את המשמעות שלה.
    אולי הבעיה היא בעצם הגדרת השדה. אינני מגדיר את השדה כמתלוננת מול החשוד, אלא השדה הוא למעשה החשוד מול המדינה. וכשזה השדה, החשוד, כל חשוד ובוודאי בעבירות מין, נמצא בחסרון מוחלט. נכון שגם המתלוננת נמצאת בחסרון, אבל מאזנים זאת בדרכים שונות. ברגע שהמתלוננות לא יסתפקו בזה, ויטו עוד יותר את השדה לרעת המתלוננים, אני חושש מן המשמעות החברתית של זה - לינצ'ים ציבוריים ועוד חפים מפשע בכלא. הנה, אצלך זו כבר עובדה שהחשוד הוא אנס. זה לעניין "התמונה הגדולה".
    ותודה על הניתוח הפסיכולוגי, את/ה נשמע/ת אדם אמפתי.

    השבמחק
  12. גם בזה אתה טועה. המתלוננת לא ידעה מהפרסומים עד אחרי שפרסמו הכל.אין לה שליטה על מעשים ויוזמות של אחרים.לגבי חשיפת מתלוננות קיימת סיבה בטחונית לא לחשוף אותן מהסיבה שנושא עבירות מין מאוד רגיש ואם חלילה נפג ע או ניפשעת תקיפה מינית יחשפו זה עלול להזיק לביטחונן.על אחת כמה וכמה מישהו שיש לו המון מעריצים ומעריצות שעל סמך תמיכתם בו עלולים לקחת את החוק לידיים ולנסות לפגוע בו/ה.

    השבמחק
  13. גל,
    אולי די כבר עם ה"אתה טועה"? מי את גל ומה את יודעת על הפרשה? מי את גל ולמה שנאמין לך? ברוכה הבאה למדבר של הטוקבקיסטים.

    המתלוננת, כך עושה לי רושם, ידעה ויודעת להשתמש טוב מאוד בחבריה ובקשריה לצורך פרסום הפרשה. אם אני מבין נכון, ויכול להיות שאני טועה, היא הפיצה את המייל הזה, עם התיאור הפרטני, כאקט "יחצנ"י" פנימי, אבל לא שיערה שהוא יפורסם כך סתם באיזה בלוג. בסדר, אז אולי לא שיערה, אבל הייתה צריכה לשער. כשעובדים עם יחצ"נים מקצועיים, בין בשכר ובין אם לא, זו התוצאה הצפויה. מה גם שאני מכיר את שיטות הדיווח האלו, "חברים של המתלוננת מסרו לנו תמונות שלה". לעיתים זה פשוט נסיון להסוות את העובדה שזה אכן הגיע מן המתלוננת עצמה או בידיעתה.

    לגבי מתלוננות באופן כללי. לא קראתי לציבור לגלות את שמן של כל המתלוננות, למרות שהצהרתי שאני חושב שהוא צריך להיות גלוי מראש, ורק במקרים מיוחדים יש לאסור על גילויו. בדיוק כמו אצל חשודים. אני בעד לכבד את החוק במובן הרחב בעניין הזה, אלא אם המתלוננת או מי מטעמה הם "פורעי חוק" בעצמם.
    אם קיימת סכנה בטחונית, אז שהמשטרה תגן על המתלוננת. סכנה בטחונית לא קיימת תמיד, כי לא לכל החשודים יש מעריצים, וגם אותה צריך להוכיח לפני שאוסרים על פרסום שמה. זו דעתי, והיא אינה תואמת את החוק כאמור.

    השבמחק
  14. בסופו של תהליך, המטרה של רובן המכריע של התלונות היא סחיטה כספית.

    השבמחק
  15. אמור לי על מי אתה מגן- אומר לך מי אתה.

    השבמחק
  16. אפשר לאות טוב מאוד מהעידות שלה שלא היה שם אונס, מדובר בחולת נפש.

    השבמחק
  17. אני חסר סבלנות להטרדות ופגיעות מיניות כמו כל אדם שמבין חלק מעצמת הפגיעה הנוראית האפשרית.
    ואני גם חסר סבלנות לפגיעה עמוקה וארוכה בחייו של אדם בדרכים אחרות.
    קראתי בעניין חלקים גדולים מהספר אתמול עד שעה מאוחרת מאוד.
    (מה שאכתוב מכאן ומטה הוא שילוב בין מידע שמתגלה מתמלול החקירות, העימות, ושיחות שנערכו ביניהם טלפונית וברשת. לבין דעות אישיות שלי שאינן כמובן האמת המוחלטת, ואני מקווה שרק תורמות להבנה.)

    קראתי ספר שנכתב בכאב רב.
    אני מזועזע מהפרטים העקיפים שמתגלים וחושפים איך עובדת מערכת המשפט, המשטרה והפרקליטות בארץ, וגם באיזו קלות דנים אדם למוות ציבורי ארגונים שקוראים לעצמם ארגוני פמיניזם רדיקלי (הצעות לשמות חדשים ומכבדים שגם יתאימו לפעילותם יתקבלו בברכה). מספיק פוסט אחד, ומייל אחד, מבלי לבדוק דבר והופ לוקחים מים ושלטים ויוצאים למסע הפגנות ולחץ ציבורי כבד משקל. אולי זה השילוב של מנגנוני ביקורת עצמית חסרים וכוח משחית, שכמו אלכוהול וסמים יחד לא מביאים אותך למקום טוב.
    חקר האמת צריך להיעשות תמיד, אבל חקר האמת לא כולל בתוכו אמונה מקדימה עמוקה ואוטומטית בצדק צד אחד. אחרת אין כאן חקר או אמת.

    וכן, הנטייה שלי היא להאמין למה שהוא כותב. (הכי קל כמובן כמו שבד"כ אני בוחר יחד עם רבים אחרים זה להישאר בצד הלא מעורב והחופשי מביקורת שאומר: אני לא באמת יודע מה היה, רק הם יודעים וכדומה. לא הפעם.

    יש הרבה סיבות לכך, אבחר רק כמה נקודות כדי לקצר:

    - כשיצאה מביתו השאירה לו פתק: "יואב, תודה על האירוח." ותקופה לאחר מכן הגיעו מצדה הרבה נסיונות מתועדים לקיום מפגשים נוספים שנדחו על ידו. (אחרי האלימות שהפגינה כלפיו במפגש ביניהם מבלי לכבד שוב ושוב את הבחירה המפורשת שלו להימנע מאלימות בסקס אני יכול להבין למה).

    - המתלוננת לפי המתועד במשטרה היא מתלוננת שווא סדרתית שזו לה הפעם השלישית. זה כשלעצמו היה צריך להדליק הרבה נורות אדומות
    וכנראה שגם כך קרה.

    - בתמלול הקלטה מפורטת של 19 דקות שיחה איתה, בעצה חשובה שקיבל ושכנראה הצילה את חייו, נראה שלא היה ולא נברא. לא מעט אמירות מצד המתלוננת עצמה תומכות בכך. זה מודגש עוד יותר בעימות שנערך ביניהם, וזכרו שאלו מילותיה שלה.
    בין היתר זה מה שעורר את חשד הפרקליטות והמשטרה וזה מה שסגר את התיק בסופו של דבר.
    אלמלא אותו לחץ שכתבתי עליו קודם זה היה מוכרע תוך יום או יומיים ולא נגרר תקופה ארוכה שכזו.

    - המשטרה עצמה גם מצאה ראיות נוספות התומכות בגרסתו:
    למשל: המתלוננת הציגה תמונות שהציגה של חבלות וסימנים כחולים.
    נשמע אמין ? למזלו החוקרים גילו שאלו תמונות שצולמו שנה וחצי לפני הארוע.
    (מעמוד 234 בספר(
    היא אומרת שם בבירור שרצתה דייטים נוספים (אני מסיק מזה שהיה דייט די מוצלח, ושכל אחד אחר יסיק מסקנות משלו) .
    - בשיחה המוקלטת היא אומרת 15 פעמים(!) שהיא לא מנסה להאשים אותו בכלום.. (שיחה שהפחידה אותו עד כדי כך שלא רצה להפגש יותר.. כמובן בתוספת האלימות שהפגינה בסקס וחוסר ההתחשבות וכו( .

    החוק שהספר מבקש להשפיע על שינויו הוא חוק מעוות ונוראי שמהווה פתח למאות רבות וקיימות של תלונות שווא בשנה וחיים שנהרסים.
    (החוק שלא מאפשר להחיל עונש כלשהו על תלונות שווא מכוונות. הסיבה לקיומו חשובה, אך צריכה להישמר בדרך אחרת ולחלוטין לא ע"י פטור מקיום החוק).

    מה שהוא מתאר בפרקים האחרונים נשמע כמו פוסט טראומה עמוקה שיקח שנים להתאושש ממנה. אני מזועזע ועצוב בשבילו שזה מה שהוא עבר. לא בטוח איך אני הייתי שורד דבר כזה. התיאור המפורט על התאבדות בתחילת הספר כנראה היה בחירה לא רעה בכלל.

    ואני נוטה להאמין לו, ומקווה שהחוק ישתנה בלחץ ציבורי.
    לגבי תלונת שווא וסגירות תיקים. קשה מאוד לבטל האשמה על אונס בין אם אמת ובין אם לא, לכולנו יש טריגרים חזקים שמופעלים כשמתעורר חשד למעשה נוראי שכזה. כך מתבצעת בתקופה שלנו תלייה בכיכר העיר ללא משפט. (אלא אם יש לך מצלמות וידאו בביתך שפועלת 24/7 - ומתעדות הכל - ראיות אחרות אם בכלל ישנן, לא בהכרח יספיקו(
    שימו לב שהיא לא מתלוננת סדרתית בלבד, אלא כזו שהתיקים שפתחה נסגרו שוב ושוב. אחד מהם עם סיפור לא שונה בהרבה..סירוב רומנטי שהפך לתלונה.

    לסיום אכתוב שאני מסכים עם המשפט: אונס הוא רצח. המשפט בא לבטא בעוצמה רבה את הכאב הממושך והעמוק שבחוויה נוראית שכזו.
    עכשיו אני גם יודע שתלונת שווא היא רצח.
    בחיי אדם צריך להזהר לכאן או לכאן.

    השבמחק