בשבוע הבא, כך אנו מתבשרים, יכנס לתוקף תיקון לחוק השתלת איברים, לפיו אנשים אשר חתומים על כרטיס תורם של אגודת אד"י יזכה לקדימות בתור להשתלת איברים.
פרופ' יעקב (ג'יי) לביא, אחד מיוזמי ההצעה, פירט בטור ב-Ynet את ההגיון מאחורי מאחורי היוזמה. לכאורה, פרופ' לביא לא היה צריך לכתוב הרבה, שהרי ההגיון מתוצרת ביבי שמאחורי התיקון לחוק מאוד ברור: יתנו איברים - יקבלו עדיפות, לא יתנו - לא יקבלו ואולי לא יקבלו איברים כלל למרות שהיו זקוקים לכך. אלא שפרופ' לביא לא הסתפק בהגיון הפופוליסטי הזה, וחש צורך לפתוח את הכתבה בפסקאות ארוכות המתארות את המצב המזעזע של סחר האיברים בסין, ובהסבר כיצד חוק השתלת האיברים הישראלי לא מאפשר זאת ועומד בסטנדרטים המחמירים בעולם.
מדוע נדרש פרופ' לביא להקדמה הארוכה המתארת את מוסריותו שלו ושל החוק הישראלי המתקדם? אולי כי בעצמו מבין שיש דמיון מסוים בין סחר האיברים המשתולל בסין לבין התיקון החדש בחוק, וכי לקרוא לכך "מהפיכה" ולהתגאות בכך שזהו החוק היחידי מסוגו בעולם שמיישם את הצעתו יהיה כמו להתגאות בחוק מהפכני, היחידי מסוגו בעולם, המתיר עבדות (להבדיל וגו').
אז מה לא בסדר בהעדפה בתור להשתלה על סמך חתימה על כרטיס אד"י? התשובה היא כמובן בשאלה, והפסול הוא בכך שמדובר בהעדפה על סמך קריטריון שאיננו רפואי כלל וכלל, אלא קשור למוסריותו או אי-מוסריותו של הנזקק להשתלה. עד עתה היינו בטוחים שהשיקולים היחידים (מלבד כלכליים, כמובן. שהרי השוק הקפיטליסטי הוא תורת המוסר העליונה) אותם רופאים שוקלים בבואם לטפל בחולים, לפי סדר קדימויות מסוים, הוא מצבם של החולים, כלומר שיקולים רפואיים "קרים" ושיקולים כמו-רפואיים (למשל הדילמה האם להשתיל איבר מסוים בילדה בת 6 או באיש בן 90 שזקוק לו קצת יותר ממנה).
והנה עתה מתיר המחוקק הישראלי לועדת ההיגוי של המרכז הלאומי להשתלות להתחשב בשיקולים שאינם ממן העניין - מוסריותו של הזקוק לטיפול רפואי. למעשה, שיקולים אלו הם השיקולים היחידים אותם מונה החוק במפורש כשיקולים מותרים (סע' 9(ב)(4) לחוק), והשיקולים הרפואיים השונים כלל אינם מוזכרים בחוק ככאלו החייבים להילקח בחשבון ע"י ועדת ההיגוי (או על היחס בינם לבין השיקולים שאינם רפואיים). כלומר, לפי החוק הועדה כלל אינה מחוייבת לקחת שיקולים רפואיים, אך מחוייבת לשקול את השאלה האם האדם מחזיק בכרטיס אד"י!
כמו שיודעים הטוקבקיסטים, החקיקה החדשה מפלה בעיקר את החרדים, אשר דתם ואמונתם לא מאפשרת להם לחתום על כרטיס אד"י, אך כן מיתירה להם לקבל תרומת איברים (בצעד שנתפס בצדק ככפוי טובה, אך אני חושב שראוי לתרום גם אם התרומה אינה מגיעה לאנשים נחמדים המאמינים בהדדיות). הציבור החילוני שמח לאידם, וזאת למרות שרובו המוחלט גם לא נחמד וכלל אינו מחזיק בכרטיס, ולא מסיבות דתיות (רק חצי מליון מן הישראלים רשומים כבעלי כרטיס אד"י). נכון שבמדינה מתוקנת אין להפלות בקבלת טיפול רפואי על רקע דתי או מצפוני (על רקע כלכלי כמובן שאפשר, זה "מתוקן", אלו הם כללי השוק אחרי הכל), אך ישראל רחוקה מלהיות מדינה מתוקנת, ובנושא הזה - לאחר חקיקת התיקון לחוק - אנחנו קרובים הרבה יותר למעצמת סחר האיברים במזרח הרחוק מאשר נדמה לפרופ' לביא.
אדם אשר ירצה להתקדם בתור להשתלה ידע שעליו לחתום על כרטיס אד"י, ויתכן שהדבר יהיה נוגד את דתו, מצפונו, או סתם הלך מחשבתו (למשל, אדם חרדתי המאמין כי עצם החתימה על הכרטיס תגרום לכך שהרופאים יעדיפו, במצבים, שימצא את מותו מאשר להילחם עליו בכל האמצעים העומדים לרשותם). מדובר בפגיעה קשה באוטונומיה של הפרט. אם לא יחתום, יתכן שימצא עצמו בסכנת חיים או שאיכות חייו תיפגע בצורה דרסטית. המדינה אם כן "מעודדת" את האדם הזקוק להשתלה לחתום על כרטיס אד"י בתמורה לקידום בתור. זוהי למעשה עסקת אשראי ספקולטיבית לסחר באיברים בין האדם למדינה: איבר תמורת הבטחה לתרומת איבר. זוהי כבר אינה תרומת איברים, האיבר הופך למטבע ומשמש כשוחד לשומרי הסף על מנת להתקדם בתור. האם לא ניתן לראות בכך מהלך נוסף בהפרטת מערכת הבריאות? קדימויות בטיפול רפואי לכל המרבה במחיר.
אין דרך אחרת לתאר את החוזה הזה בין האדם למדינה אלא כחוזה שנחתם בכפייה, מאחר ומדובר בניצול מצוקתו הבריאותית של אדם. וכידוע, חוזה שנחתם בכפייה ניתן לבטל. גם את החתימה על כרטיס אד"י ניתן לבטל בכל רגע, וזו עוד אחת מן הצרות בחוק. הרי החתימה על הכרטיס לא שווה כלום - ניתן לבטל אותה בכל רגע ואף החתימה עצמה אינה ערובה לכך שאיבריו של המושתל יושתלו באחר, שהרי במדינת ישראל דרושה הסכמה של קרובי משפחה מדרגה ראשונה של הנפטר (ומה אם אלו חרדים שבחיים לא יאשרו זאת?).
כך שמעבר לאי מוסריותו של החוק, מדובר בחוק טיפש, אשר בדומה ל"חוק הנאמנות" אינו מסוגל להבטיח דבר, שספק אם ישיג את מטרתו (שהרי הבטחה לתרומה שהושגה בכפייה, סופה שתבוטל), וכל כולו משמעותו הוא ברמה ההצהרתית, מלחמה ב"אוכלי החינם" החרדים (תופעת "הנוסע החופשי", כפי שמכנה זאת פרופ' לביא. שימו לב כיצד בכירי מערכת הבריאות מאמצים נקודת מבט כלכלית בנושאים הקשורים באתיקה. והרי אם מחסור התרומות הוא "כשל שוק", כבר עמדנו על כך שהתיקון בחוק לא בהכרח יפתור אותו).
בעניין זה ראוי להדגיש נקודה שכבר דובר בה, אך מזווית אחרת - האיברים המתקבלים בתרומת איברים הינם רכוש הציבור כולו. הציבור צריך להינות מהם לפי צרכיו הרפואיים, ולא לפי יכולתו לשלם עליהם בכך שהוא מוכר תמורתם את השקפותיו הדתיות או המצפוניות או האישיות. האיברים שנתרמו לציבור שייכים לאנשים החתומים על כרטיס אד"י בדיוק כפי שהם שייכים לאנשים שאינם חתומים על הכרטיס, לא יותר ולא פחות, והקריטריונים לחלוקת האיברים אסור שיעסקו בשאלה זו, או בכל שאלה אחרת שנוגעת למוסריותו של המושתל, ומשמעה למעשה אפליה פסולה על רקע השקפת עולמו של החולה.
לו היה רוצה, היה יכול המחוקק הישראלי להחליט שלאדם אין אוטונומיה על גופו לאחר מותו או שלמתים אין כבוד, ולקבוע כי כל אדם שנפטר מן העולם - איבריו כשרים להשתלה. הוא בחר שלא ללכת בדרך הזו. מדינת היהודים החליטה כי לכל אדם הזכות להחליט, מתוך רצון חופשי, מה יעשה בגופו אף לאחר מותו (ועל כן זכותו לחזור בו מהסכמתו לתרום איברים). היוזמה של פרופ' לביא, שתיכנס לתוקף בשבוע הבא, חותרת תחת עקרון זה, ו"מעודדת" בדרך שאינה מוסרית את אזרחיה לוותר על אוטונומיה זו, שאם לא כן אולי לא יזכו בטיפול רפואי מיטבי ואחרים יועדפו על פניהם.
לפי חוק השתלת איברים, אחד מתפקידי המרכז להשתלות הוא לערוך פעולות הסברה לעידוד תרומת איברים. ואכן, תרומת איברים היא מטרה נעלה שראוי לקדמה בעזרת חינוך והסברה, לא בעזרת אקדח לרכה של החולים והזקוקים להשתלה. מוטב שהנשיא היוצא של החברה להשתלות היה מתרכז בקמפיין חיובי לעידוד החתימה על כרטיס אד"י, ולא בחקיקת חוק שלילי המוציא אנשים אשר אינם חתומים על כרטיס אד"י מרשימת הנזקקים העדיפים להשתלת איברים.
פרופ' יעקב (ג'יי) לביא, אחד מיוזמי ההצעה, פירט בטור ב-Ynet את ההגיון מאחורי מאחורי היוזמה. לכאורה, פרופ' לביא לא היה צריך לכתוב הרבה, שהרי ההגיון מתוצרת ביבי שמאחורי התיקון לחוק מאוד ברור: יתנו איברים - יקבלו עדיפות, לא יתנו - לא יקבלו ואולי לא יקבלו איברים כלל למרות שהיו זקוקים לכך. אלא שפרופ' לביא לא הסתפק בהגיון הפופוליסטי הזה, וחש צורך לפתוח את הכתבה בפסקאות ארוכות המתארות את המצב המזעזע של סחר האיברים בסין, ובהסבר כיצד חוק השתלת האיברים הישראלי לא מאפשר זאת ועומד בסטנדרטים המחמירים בעולם.
מדוע נדרש פרופ' לביא להקדמה הארוכה המתארת את מוסריותו שלו ושל החוק הישראלי המתקדם? אולי כי בעצמו מבין שיש דמיון מסוים בין סחר האיברים המשתולל בסין לבין התיקון החדש בחוק, וכי לקרוא לכך "מהפיכה" ולהתגאות בכך שזהו החוק היחידי מסוגו בעולם שמיישם את הצעתו יהיה כמו להתגאות בחוק מהפכני, היחידי מסוגו בעולם, המתיר עבדות (להבדיל וגו').
אז מה לא בסדר בהעדפה בתור להשתלה על סמך חתימה על כרטיס אד"י? התשובה היא כמובן בשאלה, והפסול הוא בכך שמדובר בהעדפה על סמך קריטריון שאיננו רפואי כלל וכלל, אלא קשור למוסריותו או אי-מוסריותו של הנזקק להשתלה. עד עתה היינו בטוחים שהשיקולים היחידים (מלבד כלכליים, כמובן. שהרי השוק הקפיטליסטי הוא תורת המוסר העליונה) אותם רופאים שוקלים בבואם לטפל בחולים, לפי סדר קדימויות מסוים, הוא מצבם של החולים, כלומר שיקולים רפואיים "קרים" ושיקולים כמו-רפואיים (למשל הדילמה האם להשתיל איבר מסוים בילדה בת 6 או באיש בן 90 שזקוק לו קצת יותר ממנה).
והנה עתה מתיר המחוקק הישראלי לועדת ההיגוי של המרכז הלאומי להשתלות להתחשב בשיקולים שאינם ממן העניין - מוסריותו של הזקוק לטיפול רפואי. למעשה, שיקולים אלו הם השיקולים היחידים אותם מונה החוק במפורש כשיקולים מותרים (סע' 9(ב)(4) לחוק), והשיקולים הרפואיים השונים כלל אינם מוזכרים בחוק ככאלו החייבים להילקח בחשבון ע"י ועדת ההיגוי (או על היחס בינם לבין השיקולים שאינם רפואיים). כלומר, לפי החוק הועדה כלל אינה מחוייבת לקחת שיקולים רפואיים, אך מחוייבת לשקול את השאלה האם האדם מחזיק בכרטיס אד"י!
כמו שיודעים הטוקבקיסטים, החקיקה החדשה מפלה בעיקר את החרדים, אשר דתם ואמונתם לא מאפשרת להם לחתום על כרטיס אד"י, אך כן מיתירה להם לקבל תרומת איברים (בצעד שנתפס בצדק ככפוי טובה, אך אני חושב שראוי לתרום גם אם התרומה אינה מגיעה לאנשים נחמדים המאמינים בהדדיות). הציבור החילוני שמח לאידם, וזאת למרות שרובו המוחלט גם לא נחמד וכלל אינו מחזיק בכרטיס, ולא מסיבות דתיות (רק חצי מליון מן הישראלים רשומים כבעלי כרטיס אד"י). נכון שבמדינה מתוקנת אין להפלות בקבלת טיפול רפואי על רקע דתי או מצפוני (על רקע כלכלי כמובן שאפשר, זה "מתוקן", אלו הם כללי השוק אחרי הכל), אך ישראל רחוקה מלהיות מדינה מתוקנת, ובנושא הזה - לאחר חקיקת התיקון לחוק - אנחנו קרובים הרבה יותר למעצמת סחר האיברים במזרח הרחוק מאשר נדמה לפרופ' לביא.
אדם אשר ירצה להתקדם בתור להשתלה ידע שעליו לחתום על כרטיס אד"י, ויתכן שהדבר יהיה נוגד את דתו, מצפונו, או סתם הלך מחשבתו (למשל, אדם חרדתי המאמין כי עצם החתימה על הכרטיס תגרום לכך שהרופאים יעדיפו, במצבים, שימצא את מותו מאשר להילחם עליו בכל האמצעים העומדים לרשותם). מדובר בפגיעה קשה באוטונומיה של הפרט. אם לא יחתום, יתכן שימצא עצמו בסכנת חיים או שאיכות חייו תיפגע בצורה דרסטית. המדינה אם כן "מעודדת" את האדם הזקוק להשתלה לחתום על כרטיס אד"י בתמורה לקידום בתור. זוהי למעשה עסקת אשראי ספקולטיבית לסחר באיברים בין האדם למדינה: איבר תמורת הבטחה לתרומת איבר. זוהי כבר אינה תרומת איברים, האיבר הופך למטבע ומשמש כשוחד לשומרי הסף על מנת להתקדם בתור. האם לא ניתן לראות בכך מהלך נוסף בהפרטת מערכת הבריאות? קדימויות בטיפול רפואי לכל המרבה במחיר.
אין דרך אחרת לתאר את החוזה הזה בין האדם למדינה אלא כחוזה שנחתם בכפייה, מאחר ומדובר בניצול מצוקתו הבריאותית של אדם. וכידוע, חוזה שנחתם בכפייה ניתן לבטל. גם את החתימה על כרטיס אד"י ניתן לבטל בכל רגע, וזו עוד אחת מן הצרות בחוק. הרי החתימה על הכרטיס לא שווה כלום - ניתן לבטל אותה בכל רגע ואף החתימה עצמה אינה ערובה לכך שאיבריו של המושתל יושתלו באחר, שהרי במדינת ישראל דרושה הסכמה של קרובי משפחה מדרגה ראשונה של הנפטר (ומה אם אלו חרדים שבחיים לא יאשרו זאת?).
כך שמעבר לאי מוסריותו של החוק, מדובר בחוק טיפש, אשר בדומה ל"חוק הנאמנות" אינו מסוגל להבטיח דבר, שספק אם ישיג את מטרתו (שהרי הבטחה לתרומה שהושגה בכפייה, סופה שתבוטל), וכל כולו משמעותו הוא ברמה ההצהרתית, מלחמה ב"אוכלי החינם" החרדים (תופעת "הנוסע החופשי", כפי שמכנה זאת פרופ' לביא. שימו לב כיצד בכירי מערכת הבריאות מאמצים נקודת מבט כלכלית בנושאים הקשורים באתיקה. והרי אם מחסור התרומות הוא "כשל שוק", כבר עמדנו על כך שהתיקון בחוק לא בהכרח יפתור אותו).
בעניין זה ראוי להדגיש נקודה שכבר דובר בה, אך מזווית אחרת - האיברים המתקבלים בתרומת איברים הינם רכוש הציבור כולו. הציבור צריך להינות מהם לפי צרכיו הרפואיים, ולא לפי יכולתו לשלם עליהם בכך שהוא מוכר תמורתם את השקפותיו הדתיות או המצפוניות או האישיות. האיברים שנתרמו לציבור שייכים לאנשים החתומים על כרטיס אד"י בדיוק כפי שהם שייכים לאנשים שאינם חתומים על הכרטיס, לא יותר ולא פחות, והקריטריונים לחלוקת האיברים אסור שיעסקו בשאלה זו, או בכל שאלה אחרת שנוגעת למוסריותו של המושתל, ומשמעה למעשה אפליה פסולה על רקע השקפת עולמו של החולה.
לו היה רוצה, היה יכול המחוקק הישראלי להחליט שלאדם אין אוטונומיה על גופו לאחר מותו או שלמתים אין כבוד, ולקבוע כי כל אדם שנפטר מן העולם - איבריו כשרים להשתלה. הוא בחר שלא ללכת בדרך הזו. מדינת היהודים החליטה כי לכל אדם הזכות להחליט, מתוך רצון חופשי, מה יעשה בגופו אף לאחר מותו (ועל כן זכותו לחזור בו מהסכמתו לתרום איברים). היוזמה של פרופ' לביא, שתיכנס לתוקף בשבוע הבא, חותרת תחת עקרון זה, ו"מעודדת" בדרך שאינה מוסרית את אזרחיה לוותר על אוטונומיה זו, שאם לא כן אולי לא יזכו בטיפול רפואי מיטבי ואחרים יועדפו על פניהם.
לפי חוק השתלת איברים, אחד מתפקידי המרכז להשתלות הוא לערוך פעולות הסברה לעידוד תרומת איברים. ואכן, תרומת איברים היא מטרה נעלה שראוי לקדמה בעזרת חינוך והסברה, לא בעזרת אקדח לרכה של החולים והזקוקים להשתלה. מוטב שהנשיא היוצא של החברה להשתלות היה מתרכז בקמפיין חיובי לעידוד החתימה על כרטיס אד"י, ולא בחקיקת חוק שלילי המוציא אנשים אשר אינם חתומים על כרטיס אד"י מרשימת הנזקקים העדיפים להשתלת איברים.
מסכימה עם כל מילה. חוק אדיוטי.
השבמחקמסכימה איתך, והנתון לגבי חצי מיליון איש עם כרטיס אדי הדהים אותי.
השבמחקלגבי הטעמים לאי הסכמה לתרומת אברים: אני מכירה רופאה שאינה חותמת על אדי כי היא סבורה שהשתלת איברים (אולי למעט השתלת כליה) היא הליך שאינו מוצדק בשל המשאבים הרבים שהוא גוזל לעומת הליכים רפואיים אחרים, וחוסר ההצלחה היחסי שלו. כלומר, עדיף להשקיע את המשאבים במקומות אחרים ברפואה, אם המטרה היא להציל כמה שיותר חיים.
אני גם שואלת את עצמי - מה לגבי תרומת דם? מי שתורם דם מקבל איזשהו ביטוח דם בתמורה. האם גם זה פסול?
אגב, יש דרך ידועה להגדיל מאוד את מספר החותמים (ואני מניחה שהחרדים מאוד יתנגדו לכזו הצעה):
1. כשמחדשים רשיון נהיגה, צריך למלא סעיף של הסכמה/אי הסכמה לתרומת אברים
2. ברירת המחדל היא הסכמה.
לאחרונה פורסם כי מושתלי איברים בישראל, גילו לתדהמתם כי גם זכו ב'בונוס' של גילוי מחלת הסרטן -באיבר המושתל...
השבמחקמי שנותן ידו לחוק מפלה וגיזעני, ה'נוטל' איברים תחת אונס וכפיה - גורם נזק להומאניות האנושית, שאינה מפלה בין דם לדם, מין, גזע, דת ולאום.
מדוע לא יוקדמו להשתלה: תורמים למאגר ציבורי לדם טבורי, למאגרי מח עצם, מדוע לא יוקדמו מצילי חיים בפועל כמתנדבי הצלה, זק"א, מד"א ועוד רבים וטובים אשר ההענקה לזולת מזמנם, כוחם ומירצם, תוך גישה הומאנית של אהבת האדם - ללא שום ציפיה לתגמול - היא משאת נפשם ללא חשבונות צרים ומוזרים...