יום חמישי, 14 ביולי 2011

האקלים של חופש הביטוי בישראל


על חוק החרם יש להסתכל בפרסקטיבה רחבה של המציאות החוקית והחוקתית המאפשרת את קיומו. אפשר להסתכל על כך דרך המשקפת ההופכת כל גילוי של לאומיות ל"פאשיזם". אני מציע להסתכל עליו דרך המשקפיים של חופש הביטוי.

חוק החרם אינו חוק בודד, הוא חלק משורה ארוכה של חוקים אשר נועדו להצר את חופש הביטוי. חוק החרם מתאפשר אודות לאקלים חברתי וחוקתי המאפשר את חיקוקו, והופך אותו לכלי חוקי לגיטימי בדיוק כמו החוק למניעת הסתה לגזענות, אלימות וטרור או הצנזורה הצבאית  או הפן הפלילי של עבירת לשון. כולם חוקים שעברו את המסננת של בג"צ, ונמצאו כחוקתיים, דמוקרטיים ומידתיים לעילא, וחלק מאותם אנשים שמזדעקים עתה נגד אי החוקיות של חוק החרם "האנטי דמוקרטי" עושים שימוש רב בחוקים אלו כאשר הדבר נוח להם.

במילים אחרות, מה שמאפשר את חוק החרם אינו ההרכב הימני של הכנסת הנוכחית, אלא היעדר נורמות ומסורת של ביטוי חופשי בתולדות מדינת ישראל. חוק החרם הוא בסך הכל הגשמה של השקפת העולם הימנית המתאפשרת בתוך התשתית החוקתית של ישראל, שאינה סובלנית במיוחד לביטויים.

לא זכור לי ששורה של פרופסורים למשפטים חתמו על עצומה כנגד עבירת ההסתה לגזענות, על אף שהגזענות עצמה אינה אסורה, ועל אף שקיומה של עבירה זו בספר החוקים פוגעת אנושות בחופש הביטוי הפוליטי ובזכות המחאה בישראל פגיעה שיש בה כדי לפגוע בכבוד האדם. למעשה, המרצים למשפטים מוצאים תירוצים קלושים על מנת להבחין בין השניים.
 
בימים האחרונים נשמעו המון קולות שתוהים מה אומרים בעולם על החוק. אני מנחש שהעולם לא ציפה ליותר מדי ממדינה שיש בה צנזורה צבאית מכוח תקנות שעת חירום. ככל שחושבים על זה לעומק, זה נס מאוד לא אופייני לשיטת המשפט שלנו שעד עכשיו לא היה אסור לקרוא לחרם.

בני האדם חיים באמצעות השפה. הדיבור יוצר את מחשבותיהם, את התרבות ואת המדע. השפה היא סוכן החברות הראשי, באמצעותה האנשים מגבשים את זהותם ומשתפים זה את זה באשר על ליבם. נסיונות לעצור את הדיבור הינם נסיונות למנוע את הזהות האנושית ואת האינטראקציה האנושית הבסיסית ביותר.

אי אפשר לעצור את המחשבות, וכך גם אי אפשר לעצור את הביטויים, אלא ע"י כיתת יורים. אפילו אז קיימת "סכנה" שהדובר יהפך למרטיר ורעיונותיו יכנסו להיסטוריה. זו לא טענה נורמטיבית, זו עובדה פיסיקלית. זהו גם טיעון מוסרי, אדם שמונעים ממנו לחשוב, שמונעים ממנו לדבר, מונעים ממנו לחיות.

בחוק החרם המתועב יש להיאבק באותו אופן שהרבנים מחברי תורת המלך והשיח' ראאד סלאח נאבקים בעבירות ההסתה למיניהן, כפי שחנה בית הלחמי נאבקת בצווי איסור הפרסום, כפי שויקיליקס נאבקת בצנזורים וכפי שהפיראטים נאבקים במי שמבקשים לשים גדרות על ידע, או כמו שהעיתונות הישראלית משתמשת ב"פרסומים זרים". צריך פשוט לדבר. לא רק את הזמן אי אפשר לעצור, גם את גלי הקול, זרימת המידע הדיגיטלי והתודעה האנושית.

אך עלינו גם ליצור מערכת אקולוגית חוקית בה חוק החרם הוא דבר שאינו מן האפשר, מערכת חוקים בה לא רק הביטוי הוא חופשי אלא גם בני האדם חופשיים להתבטא. מערכת בה מעודדים להתבטא בחופשיות. ניתן לעשות זאת רק ע"י טיהור ספר החוקים מכל החוקים המטילים מגבלות על חופש הביטוי, באמצעות ביטול הפריבילגיות, שלנו ושל אחרים, לעצור אנשים מלהתבטא.

להלן בנק מטרות ראשוניות, עקרונות המצע של תנועה שאני מבקש לקרוא לה "חזית חופש הביטוי", שגיבשתי בינתיים:
  1. אנו מתנגדים לחוק החרם 
  2. אנו מתנגדים לחוק נגד הסתה לגזענות, אלימות וטרור
  3. אנו מתנגדים לצנזורה הצבאית
  4. אנו מברכים על כל דליפת מידע 
  5. אנו מתנגדים לצווי איסור פרסום 
  6. אנו מתנגדים לחסיון זהותן של מתלוננות בעבירות מין
  7. אנו מתנגדים לפיטוריו של אדם על סמך השמעת דעתו 
  8. אנו מתנגדים לפן הפלילי בחוק לשון הרע
  9. אנו מתנגדים ליכולת של בעל קניין רוחני לשלוט על השימוש ביציר כפיו
  10. אנו מעודדים דיאלקטיקה

יאללה, דיאלקטיקה.

9 תגובות:

  1. התגובה הוסרה על ידי המשתמש שכתב אותה.

    השבמחק
  2. היי יואב,
    דבריך מצריכים שיקול דעת רחב ביותר, ואני שולף כרגע תשובה ראשונית.

    ראשית, אני חושש שהאקלים הפוליטי האינטנסיבי שלנו מחייב מתן בלמים.
    שנית, מדובר בחברות שונות מאד, בתרבויות שונות מאד. (ישראלי - ערבי, חילוני - דתי) זוויות הראייה כל כך שונות, אין כאן "כלים שלובים" וממילא ניכנס מהר מאד למערבולות. ועל כן, לדעתי, לא ניתן להסתפק ב"חופש לכל".

    אתן דוגמא בוטה, למרות שניתן להביא דוגמה אחרת על כל קבוצת ייחוס: חברה המקבלת בהבנה רצח ללא דין בטיעון "כבוד המשפחה", תגיב כך על כל פגיעה אחרת בכבודה. מה יעשו אלו שמולה, יוציאו לשון? מה תגובת הנגד שהם רשאים על פי תרבותם להגיב? במקום כזה קיום בלמים "אובייקטיבים" הוא נצרך ביותר.

    מורדי

    השבמחק
  3. היי מורדי,

    תודה על התגובה.

    לגבי האקלים הפוליטי, הלא גם כך הוא מתעלם מן הבלמים? ראה מחברי תורת המלך, ראה תגובת השמאל בימים האחרונים. ראה גם מרדכי ואנונו, ולהבדיל ענת קם ואפילו חנה בית הלחמי.
    רוצה לומר, אולי דווקא בשל האקלים הפוליטי לאנשים יש רצון לפרוק את שעל ליבם, ויש להבין כי אל לנו לנסות לעצור ביטויים. לא נצליח בכך, ויתכן כי רק נגביר את עוצמתם בנסיונות לעצור אותם (וכאן אני שוב מפנה לאותן הדוגמאות: תורת המלך, חוק החרם, צווי איסור הפרסום ועוד).
    באשר לדוגמא שלך, לדעתי היא מרחיקת לכת. בפוסט אני מדבר על חופש ביטוי, ואך ורק על חופש ביטוי. אינני חושב שיש להקל ראש ברצח על "כבוד המשפחה" או מטעם כל נימוק אחר. דיבור ורצח אלו שני דברים שונים. נכון שיש מי שטוען שמילים הורגות, אך זה בערך כמו לטעון שאקדחים הורגים בעיניי.

    השבמחק
  4. הרבה טענות יש לך כאן, אני אנסה לענות על חלק מהן.

    1) זה נכון שמבחינה פיסיקלית זה לא אפשרי לעצור מחשבות או ביטויים. מבחינה פיסיקלית אתה גם לא יכול לעצור אדם שנוסע במהירות מופרזת. יתכן שגם כאן עצם ההגבלה גורמת לאדם לנסוע מהר. יש אנשים שיאמרו שזוהי זכותם הטבעית לנסוע במהירות היאה בעיניהם ואין לשום מדינה זכות להגביל את המהירות. מחקרים רבים אף מראים שלמהירות הנסיעה יש השפעה מועטה (יחסית לגורמים אחרים) על תאונות דרכים. האם תציע להוריד כליל את ההגבלה על מהירות הנסיעה?
    2) הדרישה להוריד לחלוטין את הפיקוח של המדינה נשמעת חדשות לבקרים בתחומים ברבים. אני חושב שבתחום הכלכלי זה בא לידי ביטוי בתדירות הגבוהה ביותר, ואני חושב שהיו מספיק מקרים שהראו שהשוק לא מספיק הוגן וללא פיקוח הוא יכול ליפול למצב קטרסטרופלי. אתה לא יכול לסמוך מספיק על השוק, על החברה ועל האנשים כדי להוריד מהם את ההגבלות.
    3) אני לא רואה את המאבק המתנהל בימינו נגד חוק החרם כמאבק על חופש הביטוי. אני רואה זאת כמאבק על הנורמה החברתית השלטת. אני חושב שזו גם מטרת ההגבלות על חופש הביטוי: לקבוע את הנורמות החברתיות. הרי אם היתה אכיפה ראויה על כל האמירות הגזעניות בתקשורת בימינו, או על כל קריאה למעשה טרור או אלימות, בתי הכלא היו מפוצצים באלפי "פושעים" (עזוב שניה את תורת המלך, אני רואה את זה כאנומליה). הרעיון הוא להגיד מה החברה מוכנה לקבל ומה לא. החברה שלנו לא מוכנה לקבל דעות גזעניות בפומבי. חברות אחרות באירופה לא מוכנות לקבל הכחשת שואה. מדובר כאן בהגנה במה שהמדינה תופסת כעמודי תווך מוסריים שלה שבלעדיה היא לא תוכל לעמוד. גם היום בגרמניה יש הכחשת שואה, אבל היא מתרחשת בשוליים. באם גרמניה תוריד את ההגנה הזו מעצמה והנושא לא ייתפס כטאבו, הדעה הזו תהפוך לנורמה חברתית. אני אישית לא חושב שהחברה מספיק חזקה ויציבה בשביל להקיא מתוכה דעות כאלה ללא הגנת המדינה. אני לא מספיק נאיבי בשביל זה. אולי בהתחלה זה יראה בסדר, אולם בסופו של דבר זה יגרום להתחלת תהליכים איטיים אבל בלתי נמנעים בערכי המוסר החברתיים שאת סופם מי ישורנו?
    4) אם כן, כנראה שהנורמה היום היא שקריאה לחרם על ישראל או חלק משטחיה נחשבת כטאבו. זו הממשלה והכנסת שהחברה שלנו העלתה לשלטון. ובכל זאת, משהו כאן לא מרגיש בסדר. וכמובן שאף אחד לא מטיל ספק בחשיבות חופש הביטוי, השאלה היא רק שאלת הגבולות. אני מאמין שבחברה דמוקרטית ניתן למצוא דרך ביניים בין הגבלת חופש הביטוי על כל שטות לבין הורדת כל ההגבלות בצורה גורפת. אם חופש הביטוי מספיק חשוב לנו, אפשר לבקש, למשל, חוק הדורש רוב של 61 חברי כנסת התומכים בכל הצעת חוק שמטרתה להטיל הגבלה על חופש הביטוי. אולי אפילו רוב של שני שליש, 81. במקרה הזה עדיין יהיה אפשרי להטיל הגבלות על חופש הביטוי, אולם רק כשברור שהאקלים החברתי נוטה בצורה מספיק ברורה וחזקה לכיוון של נורמה חברתית מסויימת.
    5) לפעמים כשאני רואה אנשים עם דעות פרובוקטיביות כמו שלך, אני נזכר במטאפורה שחבר שלי השתמש בה באחת הבחירות האחרונות כאשר ניסה להסביר מדוע הוא מצביע ל"חד"ש". הוא אמר שכאשר אתה רוצה לבעוט כדור למרכז השער אולם הרוח נושבת בחוזקה ימינה, עליך לבעוט חזק שמאלה. זה לא שהמצע של חד"ש ענה לחלוטין על האג'נדה הפוליטית שלו. הוא בכלל מרכז-שמאל רך יחסית, בימים כתיקונם היה תומך במפלגת העבודה. אני רוצה שתענה לי בכנות: האם אתה באמת מעוניין להוריד את כל ההגבלות מחופש הביטוי? האם אתה חושב שזו תהיה סיטואציה בריאה וטובה? או שמא אתה פשוט מרגיש שהרוח נושבת חזק מדי לכיוון הלא הרצוי, ועליך לבעוט בכל הכח בכיוון ההפוך? אני מאמין שאם אתה עדיין חושב שדרושה השמטה גורפת של כל ההגבלות על חופש הביטוי, אתה בהחלט שם. יש לזה אולי ערך מסויים, אולם אדם פרגמטי יצטרך בסופו של דבר להכיר בהגבלות מסויימות הדרושות על חופש הביטוי ויתמוך, אולי, בחוק כמו שאני מציע.

    השבמחק
  5. הרבה טענות יש לך כאן, אני אנסה לענות על חלק מהן.

    1) זה נכון שמבחינה פיסיקלית זה לא אפשרי לעצור מחשבות או ביטויים. מבחינה פיסיקלית אתה גם לא יכול לעצור אדם שנוסע במהירות מופרזת. יתכן שגם כאן עצם ההגבלה גורמת לאדם לנסוע מהר. יש אנשים שיאמרו שזוהי זכותם הטבעית לנסוע במהירות היאה בעיניהם ואין לשום מדינה זכות להגביל את המהירות. מחקרים רבים אף מראים שלמהירות הנסיעה יש השפעה מועטה (יחסית לגורמים אחרים) על תאונות דרכים. האם תציע להוריד כליל את ההגבלה על מהירות הנסיעה?

    2) הדרישה להוריד לחלוטין את הפיקוח של המדינה נשמעת חדשות לבקרים בתחומים ברבים. אני חושב שבתחום הכלכלי זה בא לידי ביטוי בתדירות הגבוהה ביותר, ואני חושב שהיו מספיק מקרים שהראו שהשוק לא מספיק הוגן וללא פיקוח הוא יכול ליפול למצב קטרסטרופלי. אתה לא יכול לסמוך מספיק על השוק, על החברה ועל האנשים כדי להוריד מהם את ההגבלות.

    3) אני לא רואה את המאבק המתנהל בימינו נגד חוק החרם כמאבק על חופש הביטוי. אני רואה זאת כמאבק על הנורמה החברתית השלטת. אני חושב שזו גם מטרת ההגבלות על חופש הביטוי: לקבוע את הנורמות החברתיות. הרי אם היתה אכיפה ראויה על כל האמירות הגזעניות בתקשורת בימינו, או על כל קריאה למעשה טרור או אלימות, בתי הכלא היו מפוצצים באלפי "פושעים" (עזוב שניה את תורת המלך, אני רואה את זה כאנומליה). הרעיון הוא להגיד מה החברה מוכנה לקבל ומה לא. החברה שלנו לא מוכנה לקבל דעות גזעניות בפומבי. חברות אחרות באירופה לא מוכנות לקבל הכחשת שואה. מדובר כאן בהגנה במה שהמדינה תופסת כעמודי תווך מוסריים שלה שבלעדיה היא לא תוכל לעמוד. גם היום בגרמניה יש הכחשת שואה, אבל היא מתרחשת בשוליים. באם גרמניה תוריד את ההגנה הזו מעצמה והנושא לא ייתפס כטאבו, הדעה הזו תהפוך לנורמה חברתית. אני אישית לא חושב שהחברה מספיק חזקה ויציבה בשביל להקיא מתוכה דעות כאלה ללא הגנת המדינה. אני לא מספיק נאיבי בשביל זה. אולי בהתחלה זה יראה בסדר, אולם בסופו של דבר זה יגרום להתחלת תהליכים איטיים אבל בלתי נמנעים בערכי המוסר החברתיים שבסופם מי ישורנו?

    4) אם כן, כנראה שהנורמה היום היא שקריאה לחרם על ישראל או חלק משטחיה נחשבת כטאבו. זו הממשלה והכנסת שהחברה שלנו העלתה לשלטון. ובכל זאת, משהו כאן לא מרגיש בסדר. וכמובן שאף אחד לא מטיל ספק בחשיבות חופש הביטוי, השאלה היא רק שאלת הגבולות. אני מאמין שבחברה דמוקרטית ניתן למצוא דרך ביניים בין הגבלת חופש הביטוי על כל שטות לבין הורדת כל ההגבלות בצורה גורפת. אם חופש הביטוי מספיק חשוב לנו, אפשר לבקש, למשל, חוק הדורש רוב של 61 חברי כנסת התומכים בכל הצעת חוק שמטרתה להטיל הגבלה על חופש הביטוי. אולי אפילו רוב של שני שליש, 81. במקרה הזה עדיין יהיה אפשרי להטיל הגבלות על חופש הביטוי, אולם רק כשברור שהאקלים החברתי נוטה בצורה מספיק ברורה וחזקה לכיוון של נורמה חברתית מסויימת.

    5) לפעמים כשאני רואה אנשים עם דעות פרובוקטיביות כמו שלך, אני נזכר במטאפורה שחבר שלי השתמש בה באחת הבחירות האחרונות כאשר ניסה להסביר מדוע הוא מצביע ל"חד"ש". הוא אמר שכאשר אתה רוצה לבעוט כדור למרכז השער אולם הרוח נושבת בחוזקה ימינה, עליך לבעוט חזק שמאלה. זה לא שהמצע של חד"ש ענה לחלוטין על האג'נדה הפוליטית שלו. הוא בכלל מרכז-שמאל רך יחסית, בימים כתיקונם היה תומך במפלגת העבודה. אני רוצה שתענה לי בכנות: האם אתה באמת מעוניין להוריד את כל ההגבלות מחופש הביטוי? האם אתה חושב שזו תהיה סיטואציה בריאה וטובה? או שמא אתה פשוט מרגיש שהרוח נושבת חזק מדי לכיוון הלא הרצוי, ועליך לבעוט בכל הכח בכיוון ההפוך? אני מאמין שאם אתה עדיין חושב שדרושה השמטה גורפת של כל ההגבלות על חופש הביטוי, אתה בהחלט שם. יש לזה אולי ערך מסויים, אולם אדם פרגמטי יצטרך בסופו של דבר להכיר בהגבלות מסויימות הדרושות על חופש הביטוי ויתמוך, אולי, בחוק כמו שאני מציע.

    השבמחק
  6. היי אדיוט,

    תודה על התגובה.

    1. אם אתה רוצה לגזור גזירה שווה בין חופש הביטוי לזכות לנהוג במהירות מופרזת אתה מוזמן, אני לא מתכוון להתווכח על זה בכלל. אני רק אומר שמבחינה פיסיקלית זה נורא קל לעצור נהג מופרע ע"י מחסום משטרתי. אפשר גם להביא אותו אחרי זה למשפט, לשים אותו בכלא, ושם בכלל לשלול את חופש התנועה. נכון שעדיין יש נהגים מופרעים, אך זה לא משנה את זה שאפשר לעצור אותם או לפחות חלקם.
    את חופש הביטוי המדינה באמת לא יכולה לשלול. אלו מגבלות הכוח שלה. המדינה יכולה לשים אדם בבית הכלא, אבל הוא עדיין יכול להתבטא משם אם ירצה בכך. והביטוי יעבור את גבולות הכלא ויתנחל בלבבות אם יהיו מי שירצו בכך. אם תרצה, החירות שנשללת היא של האדם, לא של הביטוי. דבריו יכולים להיות מופצים באינטרנט, ולהישאר שם לעולמי עולמים, גם אם אותו אדם יעמוד מול כיתת יורים.

    2. לא השוויתי בין השוק הכלכלי לשוק הדיעות. בשוק הכלכלי המדינה יכולה להפעיל את כוחה בצורה אבסולוטית. לקבוע תקנות ולפעול לפיהן. לא כך לגבי ביטויים כאמור.
    בעניין זה אציין שבניגוד לזכות הקניין, שהיא תוצר של החוק שהוא תוצר של השפה, הרי שהדיבור הוא זה שיוצר את החוק. מגבלות השפה הן מגבלות החוק, ולא להיפך.

    3. הכל טוב ויפה, אבל כמו עם הקריאות הגזעניות, אני לא רואה איך אפשר לעצור את כל הקריאות לחרם בימים האחרונים בכל מקום באינטרנט.
    עם ביטויים אפשר להתמודד רק בעזרת ביטויים. המדינה רוצה לעצור את ההסתה? שתחנך לסובלנות. זה כל מה שאפשר לעשות.

    4. אני לא מבין איך הדיון המספרי הזה רלוונטי לדבריי. זו באמת לא שאלה של מהו ביטוי ראוי או לא, זו שאלה חסרת חשיבות, כי כאמור - אי אפשר לעצור אדם מלהתבטא.

    5. אני באמת מאמין בכך. לא הייתי כותב את הפוסט הזה אם לא הייתי מאמין בכך. אני דווקא חושב שאנשים פרגמטיים צריכים להבין את מה שאני אומר כאן, שאי אפשר להגביל את חופש הביטוי, לא משנה כמה שתנסה. ולהתמודד עם זה. להבין שאפשר להתמודד רק בעזרת חינוך למשל. כל נסיון לעצור את הביטוי החופשי נדון לכשלון, ואנשים פרגמטיים לנסות לרדוף אחרי הקשת בענן.

    השבמחק
  7. הי יואב,

    פוסט מצויין שממחיש בדיוק רב את הבעיה בשיח הלא-עקרוני שיש לנו במדינת ישראל - השמאל זועק כאשר מגבילים את מרחב הביטוי והימין זועק כאשר מגבילים את מרחב הביטוי שלו - אך כל אחד שותק כאשר מגבילים את מרחב הביטוי של האחר. אין פה שום עקרונות של חופש הביטוי וחבל - כי יש הרבה מאוד ימנים ושמאלנים גם יחד שחופש הביטוי הוא באמת ערך עבורם - הם לאו דווקא יסכימו עם הדעה שלך, אך יסכימו לחלוטין שיש לך זכות להביע אותה בלי להסתכן בעונש מצד השלטון.

    כתבתי קצת קצת בנושא בהקשר של "תורת המלך" (https://masterofself.wordpress.com/2011/07/05/%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%9A/)

    ירון.

    השבמחק
  8. תודה על התגובה (שחזרתי אותה, נראה לי זה סומן כספאם בגלל הלינק) ועל ההפניה. אני רואה שאנחנו תמימי דעים בנושא זה.

    השבמחק
  9. לאור האירועים האחרונים שעוברים על ישראל אני יכול להגיד בפה מלא שישראל עוברת טאליבניזציה קיצונית. החל מחוק החרם, חוק סתימת הפיות, חוק החשמל הכשר (שתודה שהורידו את השטות הזאת) ההקצנה הדתית, הדרת הנשים ועוד. קווה שיהיה טוב.

    השבמחק