על הפרסום הממשלתי בעיתונות והפער הדיגיטלי בעין השביעית

העין השביעית עוסק בסדרת כתבות בנושא הפרסום הממשלתי בעיתונות. זאת לנוכח ההצעה העומדת על הפרק לבטל את הפרסום הממשלתי בעיתונות, העולה למשלם המיסים כסף רב, מאחר וישנו מי שחושב שאפשר להסתפק בפרסום חינמי באתרי האינטרנט הממשלתיים.

העין השביעית, כיאה אולי למגזין המבקר את התקשורת, ממסגר את העיסוק בעניין תחת הכותרת "סובסידיה לעיתונות?". התמה העולה מסדרת הכתבות היא כי מאחר והפרסום הממשלתי בעיתונות מכניס למו"לים כסף רב, מהווה הפרסום הממשלתי מעין סובסידיה לעיתונות בעידן האינטרנט, ולכן מופעלים לחצים רבים מצידם על מנת להמשיך ולפרסם את הפרסומים בעיתונים. הסיפור מוצג כאינטרס כלכלי של בעלי העיתונים מול האינטרס הכלכלי של משלם המיסים. אמנם מוזכר בכתבות כי קיים אינטרס ציבורי, ראשון מעלה לטעמי, לפרסום בעיתונות הממשלתית, אך האזכור נדמה כי נעשה כלאחר יד ועל מנת לצאת לידי חובה עיתונאית.

הרושם שמתקבל מסדרת הכתבות של העין השביעית הוא כי אמנם קיים האינטרס הציבורי לפרסום הודעות הממשלה גם בעיתונות, אך זהו אינטרס זניח לעומת זה הכלכלי וקל למצוא פתרונות נקודתיים במקומות בהם הוא רלוונטי. הרי אם היה מתקיים דיון אמיתי באינטרס הציבורי במסגרת המגזין, והטענה כי אינטרס זה עולה בקנה אחד עם האינטרס הכלכלי של עיתונות הדפוס היה זוכה למקום נרחב, אזי היה קשה למסגר את סדרת הכתבות כסיפור סקסי על שדידת הקופה הציבורית.

מהו האינטרס הציבורי לפרסום ממשלתי בעיתונות?

צריך לומר זאת בגלוי: מעבר מפרסום ממשלתי בעיתונות (ובאינטרנט) לפרסום באינטרנט בלבד, ימנע מאלו שאין להם גישה לאינטרנט או שיש להם גישה אך חסרי כל אוריינות טכנולוגית ומודעות לגלישה באתרי הממשלה את ההזדמנות להיחשף לפרסומי הממשלה. ההבדל בין אלו שיש להם גישה ויכולת לגלוש באינטרנט לבין אלו שאין להם נקרא פער דיגיטלי (לקריאה נרחבת יותר על הפער הדיגיטלי ועל הדרכים למדידתו כאן).

מהם מימדי הפער הדיגיטלי בישראל? לפי נתוני הלמ"ס מלפני שנה, הפער הוא גדול למדי. כך, למשל, 40% מערביי ישראל אינם משתמשים כלל במחשב, ועוד פחות מכך גולשים באינטרנט. אך נגיד והפער במגזרים מסויימים ניתן לפתרון, באמצעות פרסום בעיתונות הערבית או החרדית, מהו הפער באוכלוסיה הכללית? לפי נתונים מ-2005 [PDF] הפער הדיגיטלי בין קבוצות הגיל השונות ובין המגדרים השונים הוא גדול בהשוואה לאירופה כולה.

הפרסום בעיתונות, גם אם עולה כסף רב, מגשר על הפער הזה. בעוד חלקים נרחבים מן האוכלוסיה אינם משתמשים באינטרנט, בסקר TGI האחרון נמצא כי בתקופה האחרונה דווקא חלה עליה בחשיפה לעיתונות המודפסת בכללותה.

זאת ועוד. הפער הדיגיטלי לא מתבטא רק בנגישות למחשב או ביכולת לגלוש באינטרנט, אלא גם במיומנויות הגלישה וחיפוש המידע ברשת, ובמאפיינים הפסיכולוגים של המשתמשים (פחד מפעולות מסובכות ברשת, מודעות לכל האופציות ולחשיבותן). כך למשל קיים פער בין מי שמשתמש באינטרנט רק לדואר אלקטרוני לבין מי שיודע לנצל את כל אפשרויות חיפוש המידע שמאפשרת הרשת, וזאת למרות ששניהם יתוייגו כמי שעושים שימוש באינטרנט. כך אנשים שאינם מודעים לפרסומים הממשלתיים באינטרנט, ואינם מנויים לקורא הרסס של אתרי הממשלה (כי רסס זה למתקדמים), וגולשים רק לאתרים ספציפיים (שאינם אתרי הממשלה) - לא תהיה להם אפשרות להיחשף לפרסומים האלו, אלא אם יחפשו אותם במיוחד בעת הצורך (בהנחה שהם יודעים איך לחפש, ובהנחה שהדבר לא מאוחר מדי מבחינתם).

הפרסום בעיתונות מגשר גם על הפער הזה, ומעמיד את כל קוראי העיתונים בנקודה שווה - לכל מי שמעלעל בדפי העיתון סיכוי שווה להיחשף לפרסומים הממשלתיים. העיתון - אמצעי מדיה חד-כיווני להמונים, שאינו ניתן להתאמה אישית ושרמת הסלקטיביות בחשיפה לתכנים המצויים בו נמוכה למדי - מאפשר לכולם להיחשף לפרסומים באופן מקרי וללא מאמץ אקטיבי, ולא רק לעכברי המידע של הרשת.

המסקנה מהנתונים על הפער הדיגיטלי היא כי מי שנמצאים בצד הלא נכון של הפער הדיגיטלי הן הקבוצות החלשות ממילא: ערבים, חרדים, עניים, קשישים ונשים. מכל אלו מבקשים בעין השביעית, שקוראיו ודאי נמנים על הצד הנכון של הפער הדיגיטלי, למנוע את האפשרות להיתקל במידע אותו מוצאת הממשלה לנכון להביא לידיעת כלל הציבור במועד בו הוא מפורסם.

הדבר דומה לכך שאנשי המגזין הדיגיטלי, שכותביו וקוראיו ודאי נמנים על הצד הנכון של הפער הדיגיטלי, יבקשו להעביר את כל שירותי הממשלה לפעילות מקוונת בלבד, בלא שתהיה לכך תשתית מתאימה, מטעמים של חסכון בכספי ציבור. מדובר בקריאה שהיא אנטי-דמוקרטית במהותה: משמעותה פגיעה בזכות לשוויון הזדמנויות ובגישה למידע ולשירותים שהממשל מוצא לנכון לספק לאזרחיו, ובהעמקת הפערים בין השכבות החזקות לשכבות החלשות באוכלוסיה.

שאלת הסובסידיה לעיתונות הכתובה היא חשובה וראויה לדיון ציבורי. לא פחות ממנה, ראויה סוגיית הפער הדיגיטלי ומשמעותה אף היא לדיון מעמיק במסגרת סדרת הכתבות העוסקת בפרסום הממשלתי בעיתונות. על כן יש להצטער על כך כי בעין השביעית, מיסודו של המכון הישראלי לדמוקרטיה, בוחרים כמעט להתעלם מסוגיה זו.