1. לפי אחד התיקונים שעתידים להיכנס בחוק ההסדרים הקרוב, יוכל שר התקשורת להכריז כי אגרת הטלוויזיה, אשר מממנת חלק מתקציב רשות השידור, תחול גם על בעלי מחשבים, או על כל מי שצופה בשידורי הערוץ הראשון שלא דרך הטלוויזיה. ההצעה זכתה לכינוי "אגרת אינטרנט".
ח"כ דני דנון כבר הביע התנגדותו לכך, מכיוון שלדעתו ההצעה הגיונית כמו מס לחם על בעלי תנורים - אמירה שבעיקר מלמדת את ציבור הבוחרים על הלוגיקה הפופוליסטית של ח"כ דנון. הנושא גם זכה לדיון באינטרנט ממספר נקודות מבט, למשל כאן וכאן.
לא רק ח"כ דני דנון מתנגד להצעה, גם בתוכנית הטלוויזיה "צינור לילה" של ערוץ 10 מתנגדים. מערכת התוכנית הרגישה עצמה אקטיביסטית, ומכיוון ושעת השידור היוקרתית לא מספיקה לה על מנת לקדם את האג'נדה שלה, היא פתחה עצומה בנושא - לא באתר נענע 10, אלא דווקא באתר העצומות הרציני והמכובד "עצומה" מכל המקומות באינטרנט. על כך יש להגיד מספר מילים.
ערוץ 10 והערוץ הראשון הם ערוצים מתחרים - ככל שערוץ 1 ישיג רייטינג גבוה יותר (דבר אשר תלוי בין השאר, בתקציב רשות השידור וביכולת שלה להפיק משדרים איכותיים), כך תיפגענה ההכנסות של ערוץ 10; יתירה מזו - ערוץ 10 הוא ערוץ חצי-מסחרי, אשר אחת לזמן מה - עקב כשלונו המתמשך - זוכה להקלות והטבות משמעותיות ממשלם המיסים בניגוד לתנאי הזכיון. כאשר ביקשו קברניטיו להפחית את חובם לציבור, כלומר שהציבור יתן להם כסף נוסף, הם לא חשבו כי מדובר ב"גזירה לא צודקת" עבור הציבור, גם זה אשר אינו צופה בערוץ 10 (כי אין לו מקלט דיגיטלי, למשל [זהירות: PDF]). כלומר, ערוץ 10 ה"מסחרי" - שעדיין אינו עומד על רגליו - הינו מתחרה של הערוץ הציבורי על כספי ציבור. כך שהאינטרס של ערוץ 10 לדאוג לכך כי רשות השידור תקבל כמה שכמה פחות כספים מן הציבור ותייצר תוצרת כמה שיותר גרועה ברור לכל.
מערכת התוכנית "צינור לילה" מגדירה את התוכנית כ"עוסקת בעולם המחשבים והאינטרנט". לטובת מי שלא ראה את התוכנית וחושב כי מדובר בגרסת שנות האלפיים ל"זומביט", אספר שמדובר בפורמט טלוויזיה זול הממחזר את הקטעים הויראליים שכולם כבר ראו במקום העבודה וקורא לזה "תוכן". את התוכנית מנחה אחד בשם גיא לרר, שיהודה נוריאל מכנה בצדק רב "סתדרניקו".
מה עושה הסתדרניקו הזה? לוקח תוכן שיצרו אחרים והעלו לרשת האינטרנט ומקרין אותם קרוב לוודאי ללא תשלום ליוצרים, בעוד הערוץ עצמו מקבל תשלום פר צופה. אם תשאלו אותו הוא בטח יגיד שהוא עושה ליוצרים המקוריים טובה, אחרי הכל בעולם ה"תקשורת" וה"תרבות" המודל של תשלום עבור "חשיפה" הוא מודל כלכלי לגיטימי (האירוניה במקרה של "צינור לילה" היא שהתוכנית היא דווקא זו שמרוויחה מן החשיפה המוכחת לה זכו הקטעים, שברוב המקרים נצפו ע"י קהל גדול מהרבה מן הבודדים שצופים בערוץ 10 בשעה זו של הלילה). סתדרניקו עושה זאת לא רק מבלי לשלם לבעלי התוכן, אלא גם (קרוב לוודאי, לכאורה, וגו') מבלי לקבל את רשותם לכך, אולי מתוך תפיסה שאם זה "חופשי" באינטרנט, אז לא צריך לשלם על כך, ואולי אף ללא קרדיט הולם.
אם אני הייתי אחד מאותם יוצרי תוכן ויראלי מוצלח, הייתי תובע את מערכת "צינור לילה" על הפרת זכויות יוצרים. הרי ערוץ 24 לא יעלה בדעתו לשדר תוכנית שבה הוא משדר קליפים של ביונסה שהועלו לאינטרנט ע"י חברת התקליטים שלה מבלי לשלם תמלוגים בעניין במסווה של תוכנית העוסקת ב"מחשבים ואינטרנט", ואם אני הייתי מעלה לעמוד היוטיוב שלי פרקים של "הישרדות 10" סביר להניח הערוץ היה פונה ליוטיוב בבקשה להסיר את התכנים האלו מן הערוץ ואולי אף מאיים עליי משפטית.
זהו ההגיון של שתדלניקו וערוץ 10. להם - עסק בבעלות פרטית - מותר לקחת מכספי הציבור, ואילו כאשר הערוץ הציבורי מבקש לעשות זאת מדובר ב"גזירה לא צודקת". להם מותר להרוויח מתכנים שיצרו אחרים מבלי לשלם להם (ובאותו הזמן, לא ליצור תכנים אשר יעלו לו כסף רב על אף שהתחייב לכך), ואילו כאשר הערוץ הציבורי רוצה לגבות כסף עבור התכנים אותם הוא מייצר לרווחת הציבור ועל מנת שיוכל לשלם ליוצרים מדובר ב"גזירה לא צודקת". סתדרניקו אוהב להרוויח על חשבון האחר, בין אם בצורת הקלות ובין אם ע"י שימוש בתכנים של אחרים. יצירת תוכן שיצדיק את קיומו של ערוץ 10? לא אצל סתדרניקו. למה לעבוד קשה אם אפשר בחינם? אכן צינור.
יש לציין כי ערוץ 10 לא לבד, ערוצי תקשורת מסחריים נוספים ירוויחו אם רשות השידור לא תגבה אגרה עבור שידוריה באינטרנט, וכך לא תוכל להקים אתר משודרג משל עצמה - אתר שבו אולי יום אחד כל התכנים מארכיון רשות השידור יהיו זמינים לצפייה ולהורדה בחינם לכל אזרחי ישראל (כפי שצריך לעשות כמעט עם כל מידע שנוצר בכספי הציבור).
2. אגרת הטלוויזיה והרדיו בישראל היא זו המממנת את רשות השידור. זהו מס גולגולת יעודי, הנגבה מכל מי שמחזיק במקלט טלוויזיה (הגדרה הכוללת גם כל מחשב שיש בו "כרטיס טלוויזיה"), בלי קשר לשאלה אם הוא צופה בערוץ 1 או לא. המס הוא עבור היכולת או האפשרות לצפות בשידורים, וככל שירות אחר שניתן לציבור - כדוגמת כבישים או מערכת החינוך - גם תשלום המס עבורו אינו קשור בהכרח לשאלה האם פרט כלשהו מן הציבור אכן השתמש בשירות זה (אם לא נסע באותו הכביש או אם לא הוליד ילדים הלומדים במערכת החינוך). תחת ההנחות האלו, ותחת ההנחה שאני שותף לה - שיש חשיבות לקיומו לשידור ציבורי מכספי משלם המיסים בישראל (כי אחרת איפה ישדרו את העצרת של רבין?) - הטלת מס האינטרנט נראית לי כצעד מתבקש והוגן, ובעיקר שוויוני.
הטלוויזיה היא רק פלטפורמה להצגת תכנים. תכנים אשר ניתן לצפות בהם באינטרנט, במחשב על גבי דיסק צרוב, ובעתיד אולי דרך מסך המשקפיים שלי. הטלוויזיה היא מכשיר אחד מני רבים המאפשר צפייה בתכנים אותם יוצרת רשות השידור. כאשר מטילים את אגרת הטלוויזיה רק עבור מי שיש לו מקלט טלוויזיה, ולא עבור כל מי שיכול לצפות בתכנים שנוצרו לרווחת הציבור (בתנאים נוחים יותר, בזמנו החופשי, כמה פעמים שירצה - מותרות שאין למשתמש הלא מתוחכם שמחזיק רק במכשיר טלוויזיה), נוצר מצב בו המשתמש המתוחכם (הצעיר, זה שיודע לצפות בתכנים בחינם דרך האינטרנט - סתדרניקו) צופה בתכנים אלו על חשבון המשתמש הלא מתוחכם (סבתא שלי, שיתכן שגם היא אינה צופה בערוץ 1) שמסבסד עבורו את התכנים הציבוריים. לכו תדעו, אולי הטלת מס אינטרנט על סתדרניקו עם סמארט פון, תקטין את האגרה שמשלמים בעלי מכשירי טלוויזיה ברזולוציה נמוכה.
אם התשלום הוא עבור האפשרות לצפות בתכנים ולא עבור הפלטפורמה הספציפית, הרי שההצעה שבאה לאפשר לשר לגבות אגרה בהתאם להתפתחויות הטכנולוגיות היא נחוצה על מנת שהחוק ישיג את הטכנולוגיה, ואף שיוויונית. אם אפשר לצפות בתכנים מבלי להחזיק במכשיר טלוויזיה, מדוע שסבתא שלי תשלם עבור התכנים שסתדרניקו צופה בהם באינטרנט שעה שאין לה מחשב ואולי אף אינה רואה ערוץ 1? והרי זהו בדיוק הטיעון של בעלי המחשבים - מדוע שאנו נשלם אם איננו מחזיקים בטלוויזיה. הפתרון פשוט: כל מי שהינו בעל פלטפורמה לקליטת תכנים שמפיקה רשות השידור - חייב בתשלום אגרה שנתית.
ובקצרה: כל עוד סבתא שלי מחוייבת לשלם "אגרת פלטפורמה" כללית ללא קשר לזמן הצפיה שלה בתכנים, כך גם סתדרניקו צריך לשלם "אגרת פלטפורמה" כללית ללא קשר לזמן הצפיה שלו בתכנים (והוא עוד מקבל שירות טוב יותר!).
ללא "אגרת האינטרנט", ככל שיעבור הזמן ומכשירי הטלוויזיה יעברו מן העולם ביחד עם הצופים הזקנים (לפי הקלישאה) של ערוץ 1, תקטן היכולת של רשות השידור לגבות מיסים שישמשו אותה ביצירת התכנים הציבוריים (וזו באמת שאלה כבדת משקל - האם בעידן המידע יש צורך בערוץ שידור ציבורי בפלטפורמה כלשהי), למרות שאולי סתדרניקו וחבריו יצפו בשידורי המונדיאל באתר רשות השידור האינטרנט, אולי דרך הסמארטפונים שברשותם. את ראשי ערוץ 10 זה וודאי מאוד ישמח. את המצב הזה נועדה ההצעה של שר האוצר למנוע.
סתדרניקו וחבריו יגידו לכם שברשת האינטרנט לא משלמים על תכנים. זהו בולשיט, תכנים הרי צריכים מימון. לרוב - בעיקר כאשר מדובר באתרים המהווים שלוחה נוספת של גוף שידור/עיתון - משלמים עליהם באמצעות צפייה בפרסומות. לפעמים, עבור תכנים מסויימים, נדרש תשלום. יש אלו הבוחרים לגבות תשלום ממנויים, כדוגמת מגזין "אחר" של רון מיברג. יש בלוגים הממומנים בעזרת בעלי הון, ויש כאלו המבקשים תרומות מן הקוראים כאות להערכה עבור הזמן שהם משקיעים בבלוג.
תכנים עולים כסף, גם אלו המופצים באינטרנט, ובוודאי תכנים שהינם באיכות שידור גבוהה יחסית (והרי התכנים של ערוץ 1 הינם תכנים יקרים בהרבה להפקה מהתכנים שאותם יוצרים אתרים האינטרנט בעצמם). אם אנחנו לא רוצים שלתכנים של רשות השידור יהיו צמודות פרסומות בכל פלטפורמה שהיא (ואני לפחות לא רוצה), הרי שהציבור צריך לשלם על כך.
ח"כ דני דנון כבר הביע התנגדותו לכך, מכיוון שלדעתו ההצעה הגיונית כמו מס לחם על בעלי תנורים - אמירה שבעיקר מלמדת את ציבור הבוחרים על הלוגיקה הפופוליסטית של ח"כ דנון. הנושא גם זכה לדיון באינטרנט ממספר נקודות מבט, למשל כאן וכאן.
לא רק ח"כ דני דנון מתנגד להצעה, גם בתוכנית הטלוויזיה "צינור לילה" של ערוץ 10 מתנגדים. מערכת התוכנית הרגישה עצמה אקטיביסטית, ומכיוון ושעת השידור היוקרתית לא מספיקה לה על מנת לקדם את האג'נדה שלה, היא פתחה עצומה בנושא - לא באתר נענע 10, אלא דווקא באתר העצומות הרציני והמכובד "עצומה" מכל המקומות באינטרנט. על כך יש להגיד מספר מילים.
ערוץ 10 והערוץ הראשון הם ערוצים מתחרים - ככל שערוץ 1 ישיג רייטינג גבוה יותר (דבר אשר תלוי בין השאר, בתקציב רשות השידור וביכולת שלה להפיק משדרים איכותיים), כך תיפגענה ההכנסות של ערוץ 10; יתירה מזו - ערוץ 10 הוא ערוץ חצי-מסחרי, אשר אחת לזמן מה - עקב כשלונו המתמשך - זוכה להקלות והטבות משמעותיות ממשלם המיסים בניגוד לתנאי הזכיון. כאשר ביקשו קברניטיו להפחית את חובם לציבור, כלומר שהציבור יתן להם כסף נוסף, הם לא חשבו כי מדובר ב"גזירה לא צודקת" עבור הציבור, גם זה אשר אינו צופה בערוץ 10 (כי אין לו מקלט דיגיטלי, למשל [זהירות: PDF]). כלומר, ערוץ 10 ה"מסחרי" - שעדיין אינו עומד על רגליו - הינו מתחרה של הערוץ הציבורי על כספי ציבור. כך שהאינטרס של ערוץ 10 לדאוג לכך כי רשות השידור תקבל כמה שכמה פחות כספים מן הציבור ותייצר תוצרת כמה שיותר גרועה ברור לכל.
מערכת התוכנית "צינור לילה" מגדירה את התוכנית כ"עוסקת בעולם המחשבים והאינטרנט". לטובת מי שלא ראה את התוכנית וחושב כי מדובר בגרסת שנות האלפיים ל"זומביט", אספר שמדובר בפורמט טלוויזיה זול הממחזר את הקטעים הויראליים שכולם כבר ראו במקום העבודה וקורא לזה "תוכן". את התוכנית מנחה אחד בשם גיא לרר, שיהודה נוריאל מכנה בצדק רב "סתדרניקו".
מה עושה הסתדרניקו הזה? לוקח תוכן שיצרו אחרים והעלו לרשת האינטרנט ומקרין אותם קרוב לוודאי ללא תשלום ליוצרים, בעוד הערוץ עצמו מקבל תשלום פר צופה. אם תשאלו אותו הוא בטח יגיד שהוא עושה ליוצרים המקוריים טובה, אחרי הכל בעולם ה"תקשורת" וה"תרבות" המודל של תשלום עבור "חשיפה" הוא מודל כלכלי לגיטימי (האירוניה במקרה של "צינור לילה" היא שהתוכנית היא דווקא זו שמרוויחה מן החשיפה המוכחת לה זכו הקטעים, שברוב המקרים נצפו ע"י קהל גדול מהרבה מן הבודדים שצופים בערוץ 10 בשעה זו של הלילה). סתדרניקו עושה זאת לא רק מבלי לשלם לבעלי התוכן, אלא גם (קרוב לוודאי, לכאורה, וגו') מבלי לקבל את רשותם לכך, אולי מתוך תפיסה שאם זה "חופשי" באינטרנט, אז לא צריך לשלם על כך, ואולי אף ללא קרדיט הולם.
אם אני הייתי אחד מאותם יוצרי תוכן ויראלי מוצלח, הייתי תובע את מערכת "צינור לילה" על הפרת זכויות יוצרים. הרי ערוץ 24 לא יעלה בדעתו לשדר תוכנית שבה הוא משדר קליפים של ביונסה שהועלו לאינטרנט ע"י חברת התקליטים שלה מבלי לשלם תמלוגים בעניין במסווה של תוכנית העוסקת ב"מחשבים ואינטרנט", ואם אני הייתי מעלה לעמוד היוטיוב שלי פרקים של "הישרדות 10" סביר להניח הערוץ היה פונה ליוטיוב בבקשה להסיר את התכנים האלו מן הערוץ ואולי אף מאיים עליי משפטית.
זהו ההגיון של שתדלניקו וערוץ 10. להם - עסק בבעלות פרטית - מותר לקחת מכספי הציבור, ואילו כאשר הערוץ הציבורי מבקש לעשות זאת מדובר ב"גזירה לא צודקת". להם מותר להרוויח מתכנים שיצרו אחרים מבלי לשלם להם (ובאותו הזמן, לא ליצור תכנים אשר יעלו לו כסף רב על אף שהתחייב לכך), ואילו כאשר הערוץ הציבורי רוצה לגבות כסף עבור התכנים אותם הוא מייצר לרווחת הציבור ועל מנת שיוכל לשלם ליוצרים מדובר ב"גזירה לא צודקת". סתדרניקו אוהב להרוויח על חשבון האחר, בין אם בצורת הקלות ובין אם ע"י שימוש בתכנים של אחרים. יצירת תוכן שיצדיק את קיומו של ערוץ 10? לא אצל סתדרניקו. למה לעבוד קשה אם אפשר בחינם? אכן צינור.
יש לציין כי ערוץ 10 לא לבד, ערוצי תקשורת מסחריים נוספים ירוויחו אם רשות השידור לא תגבה אגרה עבור שידוריה באינטרנט, וכך לא תוכל להקים אתר משודרג משל עצמה - אתר שבו אולי יום אחד כל התכנים מארכיון רשות השידור יהיו זמינים לצפייה ולהורדה בחינם לכל אזרחי ישראל (כפי שצריך לעשות כמעט עם כל מידע שנוצר בכספי הציבור).
2. אגרת הטלוויזיה והרדיו בישראל היא זו המממנת את רשות השידור. זהו מס גולגולת יעודי, הנגבה מכל מי שמחזיק במקלט טלוויזיה (הגדרה הכוללת גם כל מחשב שיש בו "כרטיס טלוויזיה"), בלי קשר לשאלה אם הוא צופה בערוץ 1 או לא. המס הוא עבור היכולת או האפשרות לצפות בשידורים, וככל שירות אחר שניתן לציבור - כדוגמת כבישים או מערכת החינוך - גם תשלום המס עבורו אינו קשור בהכרח לשאלה האם פרט כלשהו מן הציבור אכן השתמש בשירות זה (אם לא נסע באותו הכביש או אם לא הוליד ילדים הלומדים במערכת החינוך). תחת ההנחות האלו, ותחת ההנחה שאני שותף לה - שיש חשיבות לקיומו לשידור ציבורי מכספי משלם המיסים בישראל (כי אחרת איפה ישדרו את העצרת של רבין?) - הטלת מס האינטרנט נראית לי כצעד מתבקש והוגן, ובעיקר שוויוני.
הטלוויזיה היא רק פלטפורמה להצגת תכנים. תכנים אשר ניתן לצפות בהם באינטרנט, במחשב על גבי דיסק צרוב, ובעתיד אולי דרך מסך המשקפיים שלי. הטלוויזיה היא מכשיר אחד מני רבים המאפשר צפייה בתכנים אותם יוצרת רשות השידור. כאשר מטילים את אגרת הטלוויזיה רק עבור מי שיש לו מקלט טלוויזיה, ולא עבור כל מי שיכול לצפות בתכנים שנוצרו לרווחת הציבור (בתנאים נוחים יותר, בזמנו החופשי, כמה פעמים שירצה - מותרות שאין למשתמש הלא מתוחכם שמחזיק רק במכשיר טלוויזיה), נוצר מצב בו המשתמש המתוחכם (הצעיר, זה שיודע לצפות בתכנים בחינם דרך האינטרנט - סתדרניקו) צופה בתכנים אלו על חשבון המשתמש הלא מתוחכם (סבתא שלי, שיתכן שגם היא אינה צופה בערוץ 1) שמסבסד עבורו את התכנים הציבוריים. לכו תדעו, אולי הטלת מס אינטרנט על סתדרניקו עם סמארט פון, תקטין את האגרה שמשלמים בעלי מכשירי טלוויזיה ברזולוציה נמוכה.
אם התשלום הוא עבור האפשרות לצפות בתכנים ולא עבור הפלטפורמה הספציפית, הרי שההצעה שבאה לאפשר לשר לגבות אגרה בהתאם להתפתחויות הטכנולוגיות היא נחוצה על מנת שהחוק ישיג את הטכנולוגיה, ואף שיוויונית. אם אפשר לצפות בתכנים מבלי להחזיק במכשיר טלוויזיה, מדוע שסבתא שלי תשלם עבור התכנים שסתדרניקו צופה בהם באינטרנט שעה שאין לה מחשב ואולי אף אינה רואה ערוץ 1? והרי זהו בדיוק הטיעון של בעלי המחשבים - מדוע שאנו נשלם אם איננו מחזיקים בטלוויזיה. הפתרון פשוט: כל מי שהינו בעל פלטפורמה לקליטת תכנים שמפיקה רשות השידור - חייב בתשלום אגרה שנתית.
ובקצרה: כל עוד סבתא שלי מחוייבת לשלם "אגרת פלטפורמה" כללית ללא קשר לזמן הצפיה שלה בתכנים, כך גם סתדרניקו צריך לשלם "אגרת פלטפורמה" כללית ללא קשר לזמן הצפיה שלו בתכנים (והוא עוד מקבל שירות טוב יותר!).
ללא "אגרת האינטרנט", ככל שיעבור הזמן ומכשירי הטלוויזיה יעברו מן העולם ביחד עם הצופים הזקנים (לפי הקלישאה) של ערוץ 1, תקטן היכולת של רשות השידור לגבות מיסים שישמשו אותה ביצירת התכנים הציבוריים (וזו באמת שאלה כבדת משקל - האם בעידן המידע יש צורך בערוץ שידור ציבורי בפלטפורמה כלשהי), למרות שאולי סתדרניקו וחבריו יצפו בשידורי המונדיאל באתר רשות השידור האינטרנט, אולי דרך הסמארטפונים שברשותם. את ראשי ערוץ 10 זה וודאי מאוד ישמח. את המצב הזה נועדה ההצעה של שר האוצר למנוע.
סתדרניקו וחבריו יגידו לכם שברשת האינטרנט לא משלמים על תכנים. זהו בולשיט, תכנים הרי צריכים מימון. לרוב - בעיקר כאשר מדובר באתרים המהווים שלוחה נוספת של גוף שידור/עיתון - משלמים עליהם באמצעות צפייה בפרסומות. לפעמים, עבור תכנים מסויימים, נדרש תשלום. יש אלו הבוחרים לגבות תשלום ממנויים, כדוגמת מגזין "אחר" של רון מיברג. יש בלוגים הממומנים בעזרת בעלי הון, ויש כאלו המבקשים תרומות מן הקוראים כאות להערכה עבור הזמן שהם משקיעים בבלוג.
תכנים עולים כסף, גם אלו המופצים באינטרנט, ובוודאי תכנים שהינם באיכות שידור גבוהה יחסית (והרי התכנים של ערוץ 1 הינם תכנים יקרים בהרבה להפקה מהתכנים שאותם יוצרים אתרים האינטרנט בעצמם). אם אנחנו לא רוצים שלתכנים של רשות השידור יהיו צמודות פרסומות בכל פלטפורמה שהיא (ואני לפחות לא רוצה), הרי שהציבור צריך לשלם על כך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה