1. מנחם בן פוטר מרייטינג בעקבות טור שכתב נגד הומואים. לטובת מי שלא קרא את הטור, הנה קטע ממנו:
"ההומואים הם עדה מאורגנת ואגרסיבית...לא קל להיות נגד הומואים בעידן הזה. וגם לא משתלם. למעשה בהיררכיה החברתית החדשה, הומופוב זה רק טיפ-טיפה בזוי פחות מלהות שמאלן".
בעצם, לא, רגע, זו פראפרזה על דברים שגל אוחובסקי כתב בטור שבו הוא יוצא נגד אוהבי חתולים. בעקבות הטור הזה התאגדו אוהבי החתולים בפייסבוק ודרשו לפטר אותו. הימים היו פוסט מהפיכת הפייסבוק במצרים וטרום מהפיכת הפייסבוק בקוטג', וטיים אאוט, המגזין בו פורסם הטור, נתן גיבוי לגל אוחובסקי.
"כבעל טור, גל זכאי להביע את דעתו האישית בכל נושא, אך הוא אינו מביע את "עמדת מערכת העיתון" בנושא זה ובכלל". כך נכתב על קיר המגזין, שגם פרסם טור התנצלות של אוחובסקי, שלא ממש שכנע את אנשי תנו לחיות לחיות.
2. ועכשיו גל אוחובסקי, ששרד את חרב הפיטורין לאחר מחאת ההמון, קרא לפטר את מנחם בן בעקבות דעות הומופביות שהשמיע. צייד ההומואים וההומופובים לא לבד, גם מטהרי אוויר ורודים אחרים קוראים לפטר אותו מכל כלי התקשורת בהם הוא מועסק. בינתיים המאבק הצליח חלקית. בן כאמור פוטר מרייטינג, אבל לא פוטר ממעריב ומשידורי קשת.
3. כפי שמאבחן נכון מורן שריר בעין השביעית, הפרשיה הנוכחית מצטרפת לפיטוריהם של הכתבים החופשיים אלון עוזיאל ויובל בן עמי והיא חלק מאצבע קלה על ההדק בכל הקשור לפיטורי פרילנסרים.
הפיטורים של מנחם בן תמוהים במיוחד, מאחר והוא פוטר, בין השאר, בגלל דברים שכתב בטור שנכתב באותו העיתון שכתב על פיטוריו "אנחנו חשים שמנחם בן עבר את גבול הטעם הטוב ולפיכך נאלצים בצער להיפרד ממנו". מעניין שכל עוד לא קמו הציידים הורודים נגד בן, ברייטינג לא חשבו שדיעותיו, שידועות כבר שנים ושפורסמו באותו מגזין במשך טורים רבים, עוברות את גבול הטעם הטוב. אגב, עורך המגזין שנתן לו במה במשך חודשים, הוא הומו. גל אוחובסקי לא קרא לפטר גם אותו.
4. זו התוצאה של העובדה שאגודת העיתונאים לא מתפקדת כאיגוד מקצועי ולא דואגת לחבריה. כשאין איגוד, אז אפשר לפטר בעל טור בגלל דברים שעשה או אמר, ואפילו בעקבות דברים שעברו את מסננת העריכה. הרי במה נבדלים עיתונים מבלוגים? בעבודת המערכת, שאמורה לסנן, ולבדוק שהדברים שמפורסמים הם בגבולות "הטעם הטוב". לעיתונים הרי יש אחריות על המפורסם אצלם. ברייטינג לא באמת לקחו אחריות על הדברים שפורסמו ("העורך היה בחו"ל"), אלא פיטרו את בעל הטור לאור שאגות ההמון.
אם היה איגוד עיתונאים מתפקד, מנחם בן לא היה מפוטר מלכתוב את הטור שלו רק בגלל פאשלה של עבודת המערכת. הוא היה לכל היותר מוזהר, והיה מצונזר ע"י העורך בפעם הבאה שבה היה מגיש לפרסום קטע הומופובי. אם היה איגוד עיתונאים רציני, מי שהיה מפוטר היה העורך, מאחר והכתב רק עשה את מה שהעורך ביקש ממנו (לנפק שערוריות).
המשמעות של פיטוריו של בן והדרישה לפיטוריו של זוכה פרס ראש הממשלה לספרות מתפקידו כמבקר הספרות של מעריב היא לא רק הרחקה של דיעות הומופביות מן העיתון, אלא הרחקה של ההומופובים עצמם מכלי התקשורת, כלומר רצון לראותם כפסולים מלהשמיע דיעה בכל נושא שהוא. אם היה לעיתונאים איגוד מקצועי, הוא לא היה נותן לזה לקרות.
כל עוד אין איגוד מקצועי חזק, יש ואקום שאליו נכנסות קבוצות לחץ ובעלי אינטרסים. בינתיים מסתבר שלהומואים ולמשפחת עופר יש לובי חזק, לאוהבי חתולים קצת פחות. אבל זה יכול להשתנות. לפני כמה שנים גל אוחובסקי כתב בעכבר העיר טור חושפני בו הוא קונן על הירידה במעמד העיתונאי שפגעה לו במשכורת. היום, מסתבר, אין לו בעיה לדרדר עוד יותר את מעמד העיתונאי ולנסות ולהביא לפיטוריו של קולגה שהוא באופן אישי לא סובל.
"ההומואים הם עדה מאורגנת ואגרסיבית...לא קל להיות נגד הומואים בעידן הזה. וגם לא משתלם. למעשה בהיררכיה החברתית החדשה, הומופוב זה רק טיפ-טיפה בזוי פחות מלהות שמאלן".
בעצם, לא, רגע, זו פראפרזה על דברים שגל אוחובסקי כתב בטור שבו הוא יוצא נגד אוהבי חתולים. בעקבות הטור הזה התאגדו אוהבי החתולים בפייסבוק ודרשו לפטר אותו. הימים היו פוסט מהפיכת הפייסבוק במצרים וטרום מהפיכת הפייסבוק בקוטג', וטיים אאוט, המגזין בו פורסם הטור, נתן גיבוי לגל אוחובסקי.
"כבעל טור, גל זכאי להביע את דעתו האישית בכל נושא, אך הוא אינו מביע את "עמדת מערכת העיתון" בנושא זה ובכלל". כך נכתב על קיר המגזין, שגם פרסם טור התנצלות של אוחובסקי, שלא ממש שכנע את אנשי תנו לחיות לחיות.
2. ועכשיו גל אוחובסקי, ששרד את חרב הפיטורין לאחר מחאת ההמון, קרא לפטר את מנחם בן בעקבות דעות הומופביות שהשמיע. צייד ההומואים וההומופובים לא לבד, גם מטהרי אוויר ורודים אחרים קוראים לפטר אותו מכל כלי התקשורת בהם הוא מועסק. בינתיים המאבק הצליח חלקית. בן כאמור פוטר מרייטינג, אבל לא פוטר ממעריב ומשידורי קשת.
3. כפי שמאבחן נכון מורן שריר בעין השביעית, הפרשיה הנוכחית מצטרפת לפיטוריהם של הכתבים החופשיים אלון עוזיאל ויובל בן עמי והיא חלק מאצבע קלה על ההדק בכל הקשור לפיטורי פרילנסרים.
הפיטורים של מנחם בן תמוהים במיוחד, מאחר והוא פוטר, בין השאר, בגלל דברים שכתב בטור שנכתב באותו העיתון שכתב על פיטוריו "אנחנו חשים שמנחם בן עבר את גבול הטעם הטוב ולפיכך נאלצים בצער להיפרד ממנו". מעניין שכל עוד לא קמו הציידים הורודים נגד בן, ברייטינג לא חשבו שדיעותיו, שידועות כבר שנים ושפורסמו באותו מגזין במשך טורים רבים, עוברות את גבול הטעם הטוב. אגב, עורך המגזין שנתן לו במה במשך חודשים, הוא הומו. גל אוחובסקי לא קרא לפטר גם אותו.
4. זו התוצאה של העובדה שאגודת העיתונאים לא מתפקדת כאיגוד מקצועי ולא דואגת לחבריה. כשאין איגוד, אז אפשר לפטר בעל טור בגלל דברים שעשה או אמר, ואפילו בעקבות דברים שעברו את מסננת העריכה. הרי במה נבדלים עיתונים מבלוגים? בעבודת המערכת, שאמורה לסנן, ולבדוק שהדברים שמפורסמים הם בגבולות "הטעם הטוב". לעיתונים הרי יש אחריות על המפורסם אצלם. ברייטינג לא באמת לקחו אחריות על הדברים שפורסמו ("העורך היה בחו"ל"), אלא פיטרו את בעל הטור לאור שאגות ההמון.
אם היה איגוד עיתונאים מתפקד, מנחם בן לא היה מפוטר מלכתוב את הטור שלו רק בגלל פאשלה של עבודת המערכת. הוא היה לכל היותר מוזהר, והיה מצונזר ע"י העורך בפעם הבאה שבה היה מגיש לפרסום קטע הומופובי. אם היה איגוד עיתונאים רציני, מי שהיה מפוטר היה העורך, מאחר והכתב רק עשה את מה שהעורך ביקש ממנו (לנפק שערוריות).
המשמעות של פיטוריו של בן והדרישה לפיטוריו של זוכה פרס ראש הממשלה לספרות מתפקידו כמבקר הספרות של מעריב היא לא רק הרחקה של דיעות הומופביות מן העיתון, אלא הרחקה של ההומופובים עצמם מכלי התקשורת, כלומר רצון לראותם כפסולים מלהשמיע דיעה בכל נושא שהוא. אם היה לעיתונאים איגוד מקצועי, הוא לא היה נותן לזה לקרות.
כל עוד אין איגוד מקצועי חזק, יש ואקום שאליו נכנסות קבוצות לחץ ובעלי אינטרסים. בינתיים מסתבר שלהומואים ולמשפחת עופר יש לובי חזק, לאוהבי חתולים קצת פחות. אבל זה יכול להשתנות. לפני כמה שנים גל אוחובסקי כתב בעכבר העיר טור חושפני בו הוא קונן על הירידה במעמד העיתונאי שפגעה לו במשכורת. היום, מסתבר, אין לו בעיה לדרדר עוד יותר את מעמד העיתונאי ולנסות ולהביא לפיטוריו של קולגה שהוא באופן אישי לא סובל.
