‏הצגת רשומות עם תוויות שירות לקוחות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שירות לקוחות. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 24 בנובמבר 2011

האם פלאפון עוקצת את מנוייה הותיקים?

היה לי טלפון סלולרי מדגם מסויים. לא סמארטפון, אך הוא ידע לעשות מספר דברים חוץ משיחות טלפון, והפיצ'רים הטפשים שלו הספיקו לי. במשך שלוש שנים שילמתי עליו לחברת פלאפון.

יום אחד, כחודש לפני תום שלוש שנות ההתחייבות על המכשיר, התקלקל המכשיר. הלכתי לתחנת השירות, ומסרתי אותו לתיקון. במסגרת התוכנית שאני נמצא בה מגיע לי שירות תיקונים מורחב, שהינו למעשה הרחבת האחריות מעבר לשנה הראשונה המחוייבת לפי חוק (ואף בשנה הראשונה, לפי פרסומים של החברה, השירות עדיף על האחריות כי הוא מציע ביטוח במקרה של גניבה ועוד). לפי התוכנית הזו פלאפון מחוייבת לתקן לי את המכשיר.

אלא שפלאפון לא תיקנה לי את המכשיר. היא הודיעה שנגמרו לה החלפים, ושאין יותר מכשיר מן הדגם שלי בנמצא. לאחר שסירבתי להצעה לשדרג את המכשיר בהזדמנות זו (תמורת התחייבות לשלוש שנים נוספות כמובן), הביאו לי מכשיר חלופי, ובחלופי אני לא מתכוון לזמני אלא לקבוע עד להודעה חדשה שלא אמורה להגיע. המכשיר החלופי התגלה כמכשיר פחות ערך בהרבה מן המכשיר מן הדגם שלי, כמכשיר שאינו מסוגל לבצע את אותן פעולות, מלבד שיחות הטלפון והמסרונים, שנהגתי לבצע בשלי.

למחרת התקשרתי לנציג השירות, והוא אמר שהוא לא יכול לעשות כלום בנדון. במקרה שאין חלפים, פלאפון מחוייבת לפי החוזה לספק טלפון מאותה סדרה. הנציג שיקר לי פעמיים - פעם אחת מאחר והמכשיר שסופק לי לא היה מכשיר מאותה הסדרה, ובפעם השנייה מפני שלפי החוזה (ולפי החוק) פלאפון מחוייבת לספק מכשיר שווה ערך (בסדרת דגמים יכולים להיות מספר מכשירים בעלי שווי ערך שונה ויתכן כי ההבדל בין כל דגם ודגם הוא שמיים וארץ). אפשר להתפלפל מהו מכשיר שווה ערך, אך טענתי הייתה שמכשיר שאין בו מצלמת וידאו (כבשלי), או שאפליקציית האינטרנט שלו לא מאפשרת לי לעשות את אותם הדברים שנהגתי, הוא מכשיר פחות ערך.

דרשתי לקבל לידיי מכשיר טלפון מתקדם יותר, שלבטח מסוגל לבצע את אותן הפעולות. מיותר לציין שהחברה סירבה.

אך ייתכן שפלאפון שיקרה בדבר מה נוסף - אני חושד שמדובר בנסיון עוקץ ללקוחות אשר מסיימים את תקופת ההתחייבות. במשך כל אותה התקופה, בכל שיחה שיזמתי עם נציגי החברה וגם בשיחות שלא אני יזמתי, הוצע לי לשדרג, תמורת תשלום כמובן ובהתחייבות לשלוש שנים נוספות, את הדגם שלי. בעצם, מאיפה לי לדעת שלפלאפון באמת נגמרו החלפים למכשיר שלי? האם עליי פשוט לקבל את המילה של החברה בעניין?

במחשבה נוספת, מתגלה כאן משהו מטריד בהרבה. מסתבר שבמשך תקופה מסויימת, למרות שהייתי בתוכנית בה יש אחריות מורחבת, המכשיר שלי למעשה לא היה באחריות. גם אם נקבל את טענת החברה שלפי האחריות (הם קוראים לזה ביטוח, אך מדובר למעשה באחריות לכל דבר ועניין) הם רשאים לספק לי מכשיר "מאותה הסדרה", והלקוח לכאורה לוקח זאת בחשבון, הרי שהם לא מודיעים לאף אחד מן הלקוחות מתי נגמר המלאי לחלפים למכשיר שלו, כך שהוא לא יכול לבחור האם להמשיך לשלם עבור האחריות למרות שלמעשה כבר לא מכסה את המכשיר שלו.

פלאפון מתנהלת כאן לפי "שיטת מצליח". אם הלקוח נשבר ומשדרג את המכשיר - פלאפון הרוויחה. במקרה הכי גרוע, אם הלקוח התלונן שהוא קיבל מכשיר פחות ערך, רק לאחר מספר שבועות של התכתבויות מתישות, פלאפון לכל היותר מספקת לו מכשיר חלופי אחר, ללא פיצוי על העוול שנגרם לו ועל הזמן שהיה ברשותו מכשיר פחות ערך מן המכשיר עליו שילם משך שלוש שנים ושעליו הייתה לו אחריות.

רק אם פלאפון תחוייב לפצות לקוחות שקיבלו לידיהם מכשיר פחות ערך, ייתכן ופלאפון תחזיק במלאי חלפים למכשירים שהיא מספקת אחריות לגביהם. רק אם פלאפון תחוייב לתת לצרכנים שאין חלפים למכשיר שלהם מכשיר מדגם מתקדם יותר, הם יעשו מאמץ אמיתי על מנת לתקן את המכשירים בהתאם לאחריות שעליה הם גובים כסף.

יום שני, 16 במאי 2011

הצעת חוק: לחייב עסקים המנהלים שירות לקוחות טלפוני לשלוח ללקוחות תרשומת של השיחה עימם

חבר עבר לגור בשעה טובה עם בת זוגו. מכיוון ששניהם מנויים של הוט, הם ביקשו מן החברה שתנתק להם את אחד המנויים. הוט דרשו קנס יציאה גבוה מאוד. בת הזוג אמרה שאם כך, היא לא רוצה לנתק אחד מן המנויים, וביקשה שיתקינו שני מנויים בדירה החדשה, קרי: שני מנויים לכבלים, שני חיבורים לאינטרנט, שני טלפונים. אם כבר משלמים, לפחות שתהיה תמורה לאגרה.

הוט לא הסכימו, בת הזוג פנתה למשרד התקשורת, ואחרי יומיים הוט הודיעה לה שמנתקים אותה ללא קנס. מכיוון שהיו מקרים בעבר שלמרות הבטחה לניתוק ללא קנס המשיכו בהוט לגבות כסף, היא ביקשה תיעוד בכתב להבטחה הזו. אך אבוי, זוהי מדיניות מוצהרת של הוט שלא להעלות שום הסכמה על הכתב.

הוט לא לבד. שבוע שעבר שלחתי פקס ודואר רשום לסניף הבנק שלי (לאומי). במקום לענות לי בכתב, הם התקשרו אליי ממספר חסום. ביקשתי שישלחו לי את התשובה גם בכתב, הם סירבו.

אם הוט יחליטו שהם בכל זאת קונסים את הזוג על ניתוק אחד המנויים, לא תהיה להם הוכחה להתחייבות של החברה. אם הבנק יפעל בניגוד למוסכם עימו, והמקרה יגיע לביהמ"ש, לא אוכל להביא תימוכין להוכחת טענותיי. יש צרכנים שמקליטים כל שיחה עם עסקים מסוג זה, אך אלו צרכנים מתוחכמים, שברשותם ידע ואמצעים כיצד לעשות זאת. מה גם שלא תמיד אפשר להיערך לכך מראש, הרי השיחות מגיעות פעמים רבות ממספרים חסומים.

אי העלאת הדברים על הכתב היא מדיניות כלכלית נבונה מבחינת החברות השונות. כך נציג שירות הלקוחות יכול להבטיח דבר אחד, והחברה יכולה לעשות דבר אחר. היה מי שקרא לזה "כלכלה של שקר", וזה ממש כך. מדיניות אי התיעוד היא חלק מכלכלת השקר, כי אם הדברים יתועדו יהיה קשה להמשיך לשקר, ולכן יהיה קשה להרוויח כסף. הלקוח הממוצע מפחד להתעמת עם החברות על דברים שהבטיחו לו כשאין לו הוכחה לכך, דבר הגוזל ממנו זמן, וזמן הרי שווה כסף. גם עוגמת נפש. ואם הוא מתעקש, לא נורא, שיטת "מצליח" עובדת במספרים גדולים. גם זה חלק מכלכלת השקר.

כדי לא לאפשר לעסקים להמשיך להרווח מהשקר מוצע בזאת כי עסקים המנהלים שירות לקוחות טלפוני (כלומר, לא משה האינסטלטור או החנות בקניון) יהיו מחוייבים לשלוח ללקוחות תרשומת של השיחה עימם ושל מה שנאמר או הוסכם בה, בין אם מדובר בבקשה להתנתק, הצטרפות לתוכנית תשלומים חדשה, או פניה בעקבות בעיה טכנית.

חובה זו לא אמורה להטיל על העסקים עלויות רבות. נציגי שירות הלקוחות גם כך אמורים לערוך תרשומת של הפניה, ואת התרשומת אפשר לשלוח במייל לצרכן. החובה רק תמנע מהם להרוויח מכלכלת השקר, כי היא תאזן את אי הסימטריה בין נציג השירות, שרואה מה רשום במחשבי החברה, לבין הצרכן. המשחק הופך להיות בקלפים גלויים. שליחת התרשומת לצרכן לא רק תהיה לו לראיה בעת הצורך ותחייב את החברה לפעול לפי הרשום בה, אלא גם תאפשר לו לדעת בזמן אמת אם החברה אכן רשמה את שהבטיח הנציג במחשביה ולהתעקש שכל ההבנות יעלו על הכתב.

יש לציין כי כבר היום, לפי תקנות ביטול עסקה החדשות ניתן לבטל עסקה לרכישת שירותים (המנויים בתקנות) בתוך 14 ימים מיום מסירת חוזה או מסמך בכתב לצרכן. כלומר, זהו תמריץ לחברות לשלוח את החוזה לצרכן, כי כל עוד לא נמסר החוזה, ניתן לבטל את העסקה.

אלא שלא כל הפניות לשירות הלקוחות הן על מנת לעשות עסקה לרכישת שירות, כפי שזאת מוגדרת בתקנות. במקרים אחרים אין לחברות תמריץ לשלוח מסמך בכתב המעיד על המוסכם בין הצדדים. וכשאין תמריץ, המדיניות היא לא להעלות דבר על הכתב. לכן יש לתמרץ חברות לעשות זאת.

אפשר להטיל מגבלה דומה בנוגע לכל חיוב הנובע מהסכמה טלפונית. אפשר לקבוע חזקה ראייתית שחברה שלא שלחה לצרכן תיעוד של השיחה עימו תהיה מושתקת או מנועה מלטעון דברים בנוגע לתוכן השיחה (מכיוון ולעיתים השיחות דווקא מיטיבות עם הצרכן, ואינן מטילות עליו חיוב, מתוך הידיעה שהחברה לא מתכוונת לקיים את חלק בהסכם). אפשר גם להטיל קנס כספי על חברות שלא שולחות לצרכנים תיעוד של השיחה עם שירות הלקוחות.

החברות לא יפסיקו לשקר מעצמן, זה הרי עניין של מדיניות כלכלית. המחוקק צריך להפוך את השקר ללא משתלם, והמדיניות תשתנה מעצמה.