יש יוזמה חדשה שתופסת תאוצה בבלוגוספירה השמאלנית, והיא לדווח לפייסבוק על קבוצות של אנשים שאומרים דברים שלא מוצאים חן בעיננו. באופן אירוני, אבל מאוד לא מודע לעצמו, קמפיין "לא נסתום" של הקרן החדשה לישראל מקדם את היוזמה הזו בעמוד הפייסבוק. האנשים שמפחדים שיסתמו להם את הפה מבקשים שתעזרו להם לסתום את הפה לאחרים.
כל מי שחופש הביטוי יקר לליבו צריך להגיד לאנשים האלו בבוז: אני במשחק המכוער הזה לא משתתף.
אינני תומך נלהב של החוקים נגד הסתה, בלשון המעטה. למשל, אני חושב שלא צריך לחקור את כותבי "תורת המלך". אך גם במסגרת החוקים האלו, ספק רב אם קבוצות בפייסבוק עומדות בדרישות הקפדניות (ולא בכדי) של "הסתה" במסגרת החוק הפלילי. ספק רב אם בכוחן להסית מישהו ישירות לכדי אלימות, אחרי הכל לא מדובר על רבנים במסגרת קהילה סגורה, אלא בקבוצה בפייסבוק בסך הכל (נו, אולי זו היסטריה שמתקשרת לדיבורים המוגזמים על "מהפיכת הפייסבוק" במצרים). ואם אין מדובר במעשים בניגוד לחוק, מדוע עלינו לתת יד לצמצום חופש הביטוי ולסטרליזציה של הרשת?
אמת, מדובר בקבוצות שנאה בחלקן, ונשמעים בהן ביטויים גזעניים. ובכל זאת, לאנשים מותר להביע שנאה אחד כלפי השני, ואף דברי גזענות. לכן אסור להסיר אותן, ויש לתת לאנשים להתבטא בחופשיות. זהו מחיר החופש. ברעיונות מכוערים יש להילחם רק בעזרת רעיונות יפים. בביטויים של אלימות יש להילחם רק בביטויים של אהבה. זאת מכיוון שפשוט אי אפשר לחסום רעיונות וביטויים. זו כבר לא רק טענה משפטית או מוסרית, זאת עובדה פיסיקלית בדיוק כפי שאי אפשר לעצור את הזמן.
רעיונות, במיוחד בעידן המידע, נעים להם בחלל מבלי שאפשר לעצור אותם. אפשר לנסות לשים להם גדרות, אך הגדרות האלו - בין אם מדובר בגדרות פיסיות כגון כליאת מפיצי הביטויים ובין אם מדובר בגדרות טכנולוגיות כמו הורדת הקבוצה מפייסבוק - אינן יעילות בטווח הארוך. הדברים ב"תורת המלך" ימשיכו להדהד ולהיות מופצים גם אם כותבו ותומכיו יושמו מאחורי סורג ובריח, וקבוצות שנאה חדשות יקומו להן ברחבי הפייסבוק, כפי שאכן קורה. יתרה מזאת, יתכן והרדיפה האלימה אחר דוברי הבלע רק תלבה את שנאתם ותעצים את דמותם בקרב הקהל שלהם.
אם אתם נותנים יד להסדרה עצמית של חופש הביטוי ברשת, אם אתם שמים עצמכם לשופטים הכשירים להחליט מהו ביטוי מסית ומהו ביטוי מותר (שימו לב לדיונים המרתקים אודות היוזמה, בנסיונות לקבוע מהי קבוצת שנאה שראויה לסגירה ומה אינה) - כבר הפסדתם את הקרב על השיח, ויתרתם על נסיון לשנות דיעות בעזרת דיעות טובות יותר. ויתרתם על הדמוקרטיה.
אחרי זה אל תתפלאו כשירצו להסיר את הקבוצה שלכם כי מישהו חושב שאתם קוראים להשמדת ישראל. היום אתם מסירים קבוצות, מחר יסירו את הקבוצה שלכם. או במקרה של השמאל ברשת, אתמול הסירו את הקבוצה שלכם, היום אתם מסירים קבוצה אחרת. כך או כך, סדר הדברים לא באמת משנה, מדובר במעגל שוטים.
* אתם מוזמנים לדווח עליי, לפייסבוק או למשטרה!
כל מי שחופש הביטוי יקר לליבו צריך להגיד לאנשים האלו בבוז: אני במשחק המכוער הזה לא משתתף.
אינני תומך נלהב של החוקים נגד הסתה, בלשון המעטה. למשל, אני חושב שלא צריך לחקור את כותבי "תורת המלך". אך גם במסגרת החוקים האלו, ספק רב אם קבוצות בפייסבוק עומדות בדרישות הקפדניות (ולא בכדי) של "הסתה" במסגרת החוק הפלילי. ספק רב אם בכוחן להסית מישהו ישירות לכדי אלימות, אחרי הכל לא מדובר על רבנים במסגרת קהילה סגורה, אלא בקבוצה בפייסבוק בסך הכל (נו, אולי זו היסטריה שמתקשרת לדיבורים המוגזמים על "מהפיכת הפייסבוק" במצרים). ואם אין מדובר במעשים בניגוד לחוק, מדוע עלינו לתת יד לצמצום חופש הביטוי ולסטרליזציה של הרשת?
אמת, מדובר בקבוצות שנאה בחלקן, ונשמעים בהן ביטויים גזעניים. ובכל זאת, לאנשים מותר להביע שנאה אחד כלפי השני, ואף דברי גזענות. לכן אסור להסיר אותן, ויש לתת לאנשים להתבטא בחופשיות. זהו מחיר החופש. ברעיונות מכוערים יש להילחם רק בעזרת רעיונות יפים. בביטויים של אלימות יש להילחם רק בביטויים של אהבה. זאת מכיוון שפשוט אי אפשר לחסום רעיונות וביטויים. זו כבר לא רק טענה משפטית או מוסרית, זאת עובדה פיסיקלית בדיוק כפי שאי אפשר לעצור את הזמן.
רעיונות, במיוחד בעידן המידע, נעים להם בחלל מבלי שאפשר לעצור אותם. אפשר לנסות לשים להם גדרות, אך הגדרות האלו - בין אם מדובר בגדרות פיסיות כגון כליאת מפיצי הביטויים ובין אם מדובר בגדרות טכנולוגיות כמו הורדת הקבוצה מפייסבוק - אינן יעילות בטווח הארוך. הדברים ב"תורת המלך" ימשיכו להדהד ולהיות מופצים גם אם כותבו ותומכיו יושמו מאחורי סורג ובריח, וקבוצות שנאה חדשות יקומו להן ברחבי הפייסבוק, כפי שאכן קורה. יתרה מזאת, יתכן והרדיפה האלימה אחר דוברי הבלע רק תלבה את שנאתם ותעצים את דמותם בקרב הקהל שלהם.
אם אתם נותנים יד להסדרה עצמית של חופש הביטוי ברשת, אם אתם שמים עצמכם לשופטים הכשירים להחליט מהו ביטוי מסית ומהו ביטוי מותר (שימו לב לדיונים המרתקים אודות היוזמה, בנסיונות לקבוע מהי קבוצת שנאה שראויה לסגירה ומה אינה) - כבר הפסדתם את הקרב על השיח, ויתרתם על נסיון לשנות דיעות בעזרת דיעות טובות יותר. ויתרתם על הדמוקרטיה.
אחרי זה אל תתפלאו כשירצו להסיר את הקבוצה שלכם כי מישהו חושב שאתם קוראים להשמדת ישראל. היום אתם מסירים קבוצות, מחר יסירו את הקבוצה שלכם. או במקרה של השמאל ברשת, אתמול הסירו את הקבוצה שלכם, היום אתם מסירים קבוצה אחרת. כך או כך, סדר הדברים לא באמת משנה, מדובר במעגל שוטים.
* אתם מוזמנים לדווח עליי, לפייסבוק או למשטרה!
נו, אז מול היוזמה הבעייתית הזאת אתה מציב אידיאל לא פחות בעייתי, שנראה שלם ועגול בתיאוריה אבל מתמלא חורים במציאות.
השבמחקאני תוהה אם תמשיך לדון בעניין חופש הביטוי בנינוחות מכילה כזאת, כשבקבוצה בנוסח "להיפטר מכל הסמולנים המניאקים" תופיע הודעה כמו "צריך לחסל את יואב (שם משפחה) שגר ב(כתובת מדויקת), וגם את אמא שלו (פרטים מלאים) שהשריצה סמולנים ואת הילדים שלו (פרטים) שיגדלו להיות בוגדים גדולים".
פתאום הגבול בין מחלוקת פוליטית לגיטימית וקריאה לרצח נראה יותר ברור, נכון?
אז כן, יש אכן דיונים "מרתקים" בשאלה מה היא קבוצת שנאה ומה לגיטימי. ככה זה כשמסרבים לירות באוטומט כי הרבי אמר, וחושבים על כל "ירייה". אפשר להצטרף לדיונים האלה ולהשמיע את דעתך. ואפשר לשבת ביציע, לפסול וללגלג על הכל, כדרכך.
תודה מרמיט, על תגובה משעשעת.
השבמחקאני מבקש לנהל דיון על המשחק הזה שלכם, שהוא בעיני אלים, לא דמוקרטי, ובנוסף לכל לא יעיל, ואתה בתגובה רוצה שלפני שאפתח את הפה אשחק לפי הכללים שלכם.
כבר אמרתי בפוסט, לא רוצה לשחק את המשחק הזה. כשמהשחק אלים, גם לשבת ביציע ולהתריע על כך היא פעולה.
אם מישהו היה מאיים עליי או על בני משפחתי, באופן ישיר, אני מניח שהייתי פונה למשטרה. צר לי, אבל "מוות לערבים" או "מוות ליהודים" אינו איום ברצח, ויש הבדל בין איום ספציפי לבין אמירות דוחות שאינן ערבות לאוזנינו.
איך אומרים בשמאל? אם אתה חושב שיש כאן עבירה פלילית לך ודווח למשטרה.
אני שוב מזכיר לך את הטענה העיקרית בפוסט: המעשים שלכם לא יעילים, ואף מסוכנים. הקבוצות שאתם סוגרים, יפתחו שוב. הרעיונות המסוכנים לא יעלמו ממחשבתם של אנשים, הם ימשיכו להתקיים ולעבור בין כל מי שמוכן לקלוט אותם. אי אפשר לעצור רעיונות. אדם שמאיים ברצח, לעומת זאת, אפשר לעצור ולמנוע ממנו לעשות זאת.
אז בין לנקוט בפתרון לא יעיל ואף מזיק, לבין ההרגשה הטובה של אקטיביזם כורסא וטפיחה על השכם מהחבר'ה בטוויטרטי, אני בוחר בהידברות היכן שניתן ולא בסתימת פיות. כדרכי.
יואב, כתבתי תגובה ארוכה בסלולרי בפוסט הזה שנמחקה. אז כתבתי את התגובה לך, וגם למרמיט בפוסט הבא:
השבמחקhttp://bit.ly/eInHsX
היי! תודה על פוסט שמעלה נושא מורכב מאוד לדיון... וכשאני אומר מורכב - אני מתכוון ממש מורכב :). אמנם אני לא מסכים עם הקביעה שלך שהשמאל מעוניין בסתימת םיות כשזה לא נוח לו - כי אותו הדבר תקף אצל הימין, ואצל כל אדם בעצם. כשנוח לנו, אנחנו יודעים לנופף בדמוקרטיה ולצעוק "חופש הביטוי".. אולם כשמדובר באמירה שאינה לרוחנו, אנו מבקשים לעצור אותה.
השבמחק