שתי ידיעות ברנז'ה צדו את עיני היום. הראשונה, מדווחת על פיטוריו של אלון עויזאל מ"וואלה! תרבות" לאחר שנעשה עניין מכאילו מחאה בה הוא רקד על גג דירתו בזמן הלוויה של סמי עופר, זכר טייקון לברכה. השנייה, מדווחת על התפטרותו של עורכו של עוזיאל, אריאל קריל, עקב מה שהוא מכנה "שינויים מערכתיים שונים שלא אפשרו לי להיות שלם עימם".
אף אחד מאתרי הברנז'ה לא אמיץ או חכם מספיק כדי לתהות על הקשר בין שתי הידיעות. הרבה מילים נכתבו בבלוגוספירה על המעשה של עוזיאל, ויותר משהיו משעממות ומתחסדות, הן היו מיותרות. בעיניי זה היה נון אירוע, לחלוטין לא שווה התייחסות, עד ש"וואלה!" פיטרו את עוזיאל מעבודתו. אז עכשיו אני נאלץ להגיד כמה מילים על כך.
נקודת הפתיחה לא עומדת לטובתו של עוזיאל. הוא פרילנסר בערוץ תרבות באינטרנט, שזה בהיררכיה של העיתונות שקול לנער שמוכר את אחוריו בסמטה חשוכה בלוד. ועדיין הייתי מצפה, בעולם הדמיוני שבו אני חי, שערוצי הברנז'ה שמכסים את התחום, לפחות הם, יגידו כמה מילים חריפות על פיטוריו של אדם רק בגלל שהביע מחאה, חסרת טעם ככל שתהיה ועל ההתפטרות שככל הנראה הגיעה בעקבותיה. קל וחומר כאשר מדובר בערוץ תרבות שמתיימר מדי פעם לכתוב כמה מילים על מחאה, תרבות מחאה, סרטי מחאה, שירת מחאה ושירת הסטיקר.
אריאל קריל, אני משער לעצמי, כבר עשה במוחו ובפני הממונים עליו את הקישור בין הקריאה לאסור על דביר בנדק לפרסם בנק לאחר שהשמיע דברי ביקורת על שרת התרבות לבין פיטוריו של פרילנסר שהשמיע ביקורת כנגד ניהול הלוויה של סמי עופר. בפרשיה הזו מסתתרים משלים רבים על התרבות בארץ, על העיתונות הישראלית המתרפסת בפני בעלי ההון, ועל הקשר ביניהן . דווקא ברגע בו הפרשיה הפכה לאייטם עיתונאי ותרבותי אמיתי, העיתונות ברשת שותקת (אולי בגלל שלחורים ברשת אין סרטון ללנקק אליו).
זהו המצב העגום בעולם בו יש בית ספר לתקשורת על שם זוכה הפוליצר סמי עופר, מוסד אקדמי שמארח מרצים בעלי שם כג'קי מנחם. אם הייתי צריך לנחש, שם יחפש גדי להב, העורך הראשי של האתר, את העורך הבא של ערוץ התרבות. זוהי עיתונות המתרפסת בפני בעלי ההון, בה בעל המאה, ולא עורך המדור, הוא בעל הדעה.
מהיום, בכל פעם שאתקל ב"וואלה!" באיזו כתבה שנחרדת מחופש הביטוי של האמנים בארץ, או המדברת על סולידריות מעמדית כנגד בעלי ההון, אצטט בתגובות את דבריו של אבי משעול, טוקבקיסט, "כנראה שכל המצפנים כאן התהפכו. לא (רק) את כספכם ועתידכם הכלכלי נטל מכם ההון שלטון, אלא גם (ובעיקר) את דעתכם!", ואלנקק לידיעה על פיטוריו של עוזיאל. אני קורא לכם לנהוג כמוני.
אף אחד מאתרי הברנז'ה לא אמיץ או חכם מספיק כדי לתהות על הקשר בין שתי הידיעות. הרבה מילים נכתבו בבלוגוספירה על המעשה של עוזיאל, ויותר משהיו משעממות ומתחסדות, הן היו מיותרות. בעיניי זה היה נון אירוע, לחלוטין לא שווה התייחסות, עד ש"וואלה!" פיטרו את עוזיאל מעבודתו. אז עכשיו אני נאלץ להגיד כמה מילים על כך.
נקודת הפתיחה לא עומדת לטובתו של עוזיאל. הוא פרילנסר בערוץ תרבות באינטרנט, שזה בהיררכיה של העיתונות שקול לנער שמוכר את אחוריו בסמטה חשוכה בלוד. ועדיין הייתי מצפה, בעולם הדמיוני שבו אני חי, שערוצי הברנז'ה שמכסים את התחום, לפחות הם, יגידו כמה מילים חריפות על פיטוריו של אדם רק בגלל שהביע מחאה, חסרת טעם ככל שתהיה ועל ההתפטרות שככל הנראה הגיעה בעקבותיה. קל וחומר כאשר מדובר בערוץ תרבות שמתיימר מדי פעם לכתוב כמה מילים על מחאה, תרבות מחאה, סרטי מחאה, שירת מחאה ושירת הסטיקר.
אריאל קריל, אני משער לעצמי, כבר עשה במוחו ובפני הממונים עליו את הקישור בין הקריאה לאסור על דביר בנדק לפרסם בנק לאחר שהשמיע דברי ביקורת על שרת התרבות לבין פיטוריו של פרילנסר שהשמיע ביקורת כנגד ניהול הלוויה של סמי עופר. בפרשיה הזו מסתתרים משלים רבים על התרבות בארץ, על העיתונות הישראלית המתרפסת בפני בעלי ההון, ועל הקשר ביניהן . דווקא ברגע בו הפרשיה הפכה לאייטם עיתונאי ותרבותי אמיתי, העיתונות ברשת שותקת (אולי בגלל שלחורים ברשת אין סרטון ללנקק אליו).
זהו המצב העגום בעולם בו יש בית ספר לתקשורת על שם זוכה הפוליצר סמי עופר, מוסד אקדמי שמארח מרצים בעלי שם כג'קי מנחם. אם הייתי צריך לנחש, שם יחפש גדי להב, העורך הראשי של האתר, את העורך הבא של ערוץ התרבות. זוהי עיתונות המתרפסת בפני בעלי ההון, בה בעל המאה, ולא עורך המדור, הוא בעל הדעה.
מהיום, בכל פעם שאתקל ב"וואלה!" באיזו כתבה שנחרדת מחופש הביטוי של האמנים בארץ, או המדברת על סולידריות מעמדית כנגד בעלי ההון, אצטט בתגובות את דבריו של אבי משעול, טוקבקיסט, "כנראה שכל המצפנים כאן התהפכו. לא (רק) את כספכם ועתידכם הכלכלי נטל מכם ההון שלטון, אלא גם (ובעיקר) את דעתכם!", ואלנקק לידיעה על פיטוריו של עוזיאל. אני קורא לכם לנהוג כמוני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה